לאחר שלושה לילות בבואנוס איירס, המשכנו רעות ואני אל עבר היעד הבא שלנו - אושוואיה.
מדובר בעיר הדרומית ביותר בארגנטינה ולכן גם ביבשת כולה. רוב הישראלים לא מגיעים לאושוואיה אבל אנחנו החלטנו שאנחנו רוצים לראות אותה כי שמענו עליה דברים טובים ולכן קנינו כרטיסי טיסה עוד בארץ, מתוך היגיון פשוט שאנחנו מעדיפים להתחיל את הטיול האמיתי מהדרום לצפון ולעלות את היבשת לכיוון מעלה.
עלינו על טיסה ביום שני ה-22/10 בבוקר. תוך משהו כמו 3 שעות כבר נחתנו. עוד מהמטוס טרם הנחיתה התגלה לעיני נוף מדהים של הרים מושלגים, ממש כמו אלה שיש בשר הטבעות, באמת נוף מרהיב ביופיו שכבר הרים לנו את כל המצב רוח.
אספנו את התיקים ולקחנו מונית להוסטל "ויולטה דה לה מונטניה" (Violeta De La Montaña) במרכז העיר לאחר שקראנו עליו חוות דעת טובות לפני שעזבנו את בואנוס איירס. לא הצלחנו להזמין מקום מראש כי הם לא ענו בטלפון, אז הסתמכנו על המזל... ובאמת היה מזל!
הגענו להוסטל אך בעלת המקום לא הייתה. ממבט ראשון כבר התרשמנו לטובה מההוסטל - אווירה ביתית, חמימה, מטבח גדול, עלוני מידע על אטרקציות באיזור וכיאה לכל הוסטל - שלטים בעברית!
חיכינו קצת לבעלת המקום וכשהיא הגיעה היא קיבלה אותנו בשמחה כי היא מאוד אוהבת ישראלים.
קוראים לה אמריטה והיא מנהלת את המקום יחד עם בתה סוסנה שכשמה היא - סוסה. עלינו לקומה העליונה של ההוסטל שם שהינו. סך הכל בחדר 2 מיטות יחיד ו-2 מיטות קומותיים, ועוד היינו בחדר לבד כי לא היו הרבה אנשים בהוסטל.
אחרי מקלחת קצרה הכנתי לי קפה ויצאתי לסיגריה, המזג האוויר היה קר אבל עדיין נעים - בדיוק כמו שאני אוהב.
בזמן שרעות התקלחה ישבתי קצת בחוץ על מדרגות ההוסטל ואז הגיעה מונית ושלוש תיירות יצאו ממנה.
הג'נטלמן שבי יצא החוצה ושאל - "Do you need help with your bags?", ואז באה השאלה ששאלתי כבר אולי מיליון פעם מאז שהגעתי לארגנטינה - "Where are you from?" למרבה ההפתעה, ישראל! כל כך שמחתי שהן מישראל, לא כי אני צמא לחברה ישראלית, אלא כי עצם העובדה שמטיילים עוד ישראלים במקום בו אתה נמצא די מעודדת. אחרי היכרות קצרה עם אמילי, נופר ונויה גילינו ששירתנו יחד בצנחנים, ואפילו עם נויה הייתי מתכתב במייל במסגרת התפקיד אז היה כבר היו נושאי שיחה.
כשהן באו אמריטה בעלת ההוסטל יצאה שוב, אז הן היו צריכות לחכות לה - בינתיים קיבלנו אותם בברכה להוסטל כאילו אנחנו הבעלים והראינו להם את המטבח, החדרים וכו'.
עם אמילי התחברתי ישר גם כי היא מעשנת והיא גם על תקן המנהיגה שלהן - בעלת רוח טובה של להנות מהכל ולעשות טרקים!
כשאמריטה חזרה היא שמה אותן יחד איתנו בחדר. בהתחלה הן הרגישו לא נעים כי לשלושתן יש חבר אבל הן התרגלו לרעיון שעדיף שישן איתן מישהו שקצת מכיר אותן מאשר מישהו זר לחלוטין. חוץ מזה - מה הקטע של בנות שאם יש להן חבר אז אסור לישון בעוד חדר עם עוד גברים?
אחרי שהן התמקמו החלטנו שנבשל ביחד והלכנו לקנות מצרכים בסופרמרקט הקרוב. הרעיון היה מעולה משתי סיבות - אכלנו עד עכשיו רק בחוץ והוצאנו הרבה כסף. וחשבתי לעצמי שסוף סוף אוכל להעיף מבט וללמוד קצת לבשל משהו שהוא לא חביתה. המפקדת של המטבח היא נופר שהיא תותחית בבישולים - לקחה פיקוד על כולם והכינה פסטה ברוטב בולונז מעולה!
כשראיתי עם מי יש לי עסק, הבנתי שלא כדאי לי להתערב ובצניעות עשיתי את הדבר שבו אני הכי מיומן - עריכת השולחן.
באמת הייתה אווירה כיפית וגם החלטנו שנטייל יחד כל עוד אנחנו באושוואיה, דבר ששימח אותי מאוד כי ידעתי שזה יעזור לרעות לצאת קצת מהשוק. לטובת הבנות יאמר שהן התארגנו לטיול טיפ-טופ גם מבחינת ציוד, בגדים חמים ותרופות, והן גם מתנהלות ממש יפה בכל נושא הכסף, ההתחשבנויות, ניהול ההוצאות - ממש בנקאיות מבנק דיסקונט שיצאו לחופשה בחו"ל. האמת, אני חייב להודות שזה עזר לי מאוד לראות את הדרך שהן מנהלות את הכסף שלהן טוב מתוך מחשבה על עתיד הטיול.
אחרי שסיימנו לאכול הלכנו לעשות קצת ריסרץ' (מחקר, אמא...) על האטרקציות שיש לעשות באושוואיה.
בגדול האטרקציות הכי מרכזיות הן הפלגה לאחד האיים שיש בו פינגווינים וכלבי ים, ושיט לאנטארקטיקה שאורך כמה ימים אבל קצת כבד עלינו ויקר. חוץ מזה קורין אלאל אמרה שאין שם סוסים שמדברים עברית, אז אין מה לחפש שם אני מאמין.
לאחר קריאה מרובה בגרינגו (פורטל דרום אמריקה למטייל באינטרנט) החלטנו שנעשה יום למחרת את הפארק הלאומי "טיירה דל פואגו" (ארץ האש בתרגום חופשי) לאחר שקראנו שזה אחלה של טרק בן יום אחד להתחיל את הטיול איתו.
קראנו באינטרנט שאם מגיעים לפני השעה 08:00 בבוקר לא משלמים כניסה כי אין שם עדיין אנשים שמאיישים את הקופות. הפארק עצמו ממוקם כ-15 ק"מ מחוץ לעיר והדרך הזולה להגיע אליו היא באמצעות מונית. למזלנו בהוסטל התארחו עוד אח ואחות ברזילאיים שהציעו לנו שנחלוק שתי מוניות כי גם הם רצו לטייל שם, אז הלכנו על ההצעה ונסענו איתם.
קמנו השכם בבוקר, התלבשנו חם, הכנו סנדוויצ'ים ויצאנו לדרך. היה מזג אוויר יפה, קצת קר כי היה בוקר אבל הייתי לבוש היטב ומוכן לנורא מכל - ככה חשבתי לפחות.
הפארק הוא פארק ענק, לפי ויקיפדיה 630 ק"מ שיש לי תחושה שהלכתי את כולם! התחלנו לטייל והיה נוף מדהים - הרים מושלגים, יערות, אגמים ומסלולים שונים שיוצאים מתוך הדרך הראשית. בהלוך הלכנו רק על הדרך הראשית - אחרי שעתיים הליכה הגענו למן מזנון גדול עם אינפורמיישן ששם התקבענו על מסלול - החלטנו ללכת לראות את הנקודה הדרומית ביותר שנקראת "סוף העולם" (Fin Del Mundo) ובחזור לעלות על אחד המסלולים. בצער רב בעודנו צועדים אל עבר סוף העולם (נשמע דרמטי) החל גשם כבד שהקשה קצת להנות מהמסלול אז העמדנו פני מסכנים ותפסנו טרמפ עם אוטובוס של תיירים שטייל בתוך הפארק עד הנקודה שרצינו להגיע אליה. בחזור החלטנו שאנחנו לא רוצים לחזור באותה הדרך אלא לחזור דרך מסלול כדי שיהיה קצת מעניין אז בחרנו את מסלול 2 שזה מסלול של 3 שעות הליכה. פה כבר די התפצלנו כי לנויה ולנופר ההליכה הייתה קשה אז הן חזרו בדרך בה הגענו ואמילי, רעות, טמירה ודוויץ' (הברזילאיים) ואני המשכנו למסלול.
בגדול, המסלול היה יפה, מאוד הזכיר לי מסלולים של טיולים בהרים בצפון הארץ. היה די ארוך וחזר על עצמו אז היינו די מותשים. גולת הכותרת היא שירד המון גשם במהלך הטרק והיינו סחוטים במים. כמובן שכל אחד דפק החלקה בתורו - אני החלקתי על הפיתה השמאלית של התחת אחרי שאחזתי בעץ שנשבר.
חזרנו להוסטל עייפים אך מרוצים. להערכתי הלכנו יותר מ-9 שעות.
שוב הכנו ארוחת ערב, הפעם נופר פרגנה בשקשוקה. עשינו קנייה די חכמה וגם הכל בארגנטינה יחסית די זול בעיקר לאחר שחילקנו את ההוצאות בן חמשתנו.
קמנו מאוחר בבוקר יום רביעי והתלבטנו אם לצאת לעוד טרק או לא כי מצד אחד התחזית חזתה מזג אוויר לא טוב, מצד שני הייתה שמש טובה. בסוף החלטנו לצאת לטרק קצר שנקרא "לגונה אזמרלדה". אחרי שחיפשנו די הרבה זמן מונית שתיקח את כולנו בזול, מצאנו מונית שירות עם נהג נחמד שהסכים לקחת אותנו ב-70 פזות לבן אדם, ועוד את כולנו ביחד שזה היה אדיר. הגענו לשמורה. הטרק ממוקם גם הוא מחוץ לאושוואיה, בערך רבע שעה נסיעה צפונה. המסלול הוא מסלול של שעתיים לכל כיוון, הולכים בשדה גדול וחוצים יער עד שמגיעים ללגונה אזמרלדה שכשמה היא ירקרקה ושוכנת למורדות ההר. באמצע המסלול פגשנו זוג אמריקאים מניו-יורק בשם אלכס וטרייסי אז טיילנו יחד. הגענו ללגונה - מדהימה על אף שהייתה רובה קפואה, אבל היה ניתן לראות שהיא כבר התחילה להפשיר.
גם באותו היום המזל האיר לנו פנים והתחיל לרדת שלג והרבה שלג! כל כך הרבה שלג שכבר לא יכולנו למצוא את המסלול חזרה והלכנו לאיבוד לאיזה חצי שעה. מה גם שהסימונים שבמסלול כמעט ואינם נראים לעין ובאמת היה קשה למצוא את הדרך. אני ואמילי ידענו את הכיוון הכללי אבל הבנות התחילו להילחץ ונתקעו במקום. אני לא נלחצתי בכלל וניסיתי לזרז אותן כדי שלא יחשיך. פה כבר הבנתי שלעשות טרקים עם בנות בפאניקה זה לא בשבילי, חוץ מאמילי שהיא הוכיחה שהיא באמת שותפה מצויינת לטרקים ואני מקווה שיצא לנו לעשות עוד הרבה טרקים יחד. וואללה? בחורה עם ביצים!
אז אחרי שאכלנו סרטים ואני עוד בכלל כבר התחלתי לדמיין ולהתלהב מעצם המחשבה שניתקע ביער בלילה, לבנות יהיה קר ואני אעביר להן חום גוף, אמילי ואני החדרנו מוטביציה בחבורת הפרינססות והמשכנו בדרכנו.
תוך כמה דקות עלינו על דרך הישר וחזרנו לשביל, הגענו לסוף המסלול והנהג אסף אותנו חזרה להוסטל (קבענו איתו לפני).
באותו ערב יצאנו לאכול בחוץ כי היינו עייפים מכדי לבשל והחלטנו להישאר עוד יום באושוואיה כי עמדה בפנינו הצעה מפתה:
שני האמריקאים שטיילו איתנו - טרייסי ואלכס סיפרו לנו שהם טיילו מקליפורניה עד אושוואיה באוטו שלהם, ממש חצו את כל היבשת. הם החליטו שהם לא רוצים לחזור ברכב אלא לטוס חזרה והם גם סיפרו שהם מנסים נואשות למכור אותו ולא מצליחים. הם בעצם הציעו לנו את האוטו שלהם - במתנה! כן כן, במתנה! חינם!
כמובן שמדובר בהצעה שאי אפשר לסרב לה ואחרי חישוב קטן שעשינו הבנו שיותר משתלם לנו להשתתף בהוצאות על דלק מאשר לקנות כרטיסי אוטובוסים, וחוץ מזה, גם ידענו שהרכב ריאלי עבורנו רק לארגנטינה וצ'ילה. (דרך אגב הצד הרומני שבי התפרץ החוצה והציע למכור אותו לתיירים אחרים כשימאס לנו... מה לא? עוד חודש בדרום אמריקה!).
בכל אופן אלכס וטרייסי אמרו שיש להם קונה פוטנציאלי שאולי מעוניין לקנות את האוטו אך רוב הסיכויים שלא יקנה. אנחנו החלטנו לקחת את הסיכון ולהישאר עוד יום באושוואיה כי רק עצם המחשבה על אוטו בדרום אמריקה הייתה מפתה.
כצעד מאוד אינטרסנטי קבענו איתם שנצא לפאב בערב "בלי שום קשר לאוטו". נפגשנו בפאב נחמד שנקרא "דאבלין" ופשוט כל הערב התחנפנו וליקקנו להם כדי שירצו להביא לנו את האוטו.
יום למחרת דיברנו איתם בבוקר כדי לקבל תשובה לגבי האוטו ולצערנו הם בישרו לנו שהם הצליחו למכור אותו! לא נורא, הכנו את עצמנו מראש לתשובה שלילית ואמרנו שלא נתבאס.
אז הרווחנו עוד יום לסידורים, כביסות ותכנונים ולאור העובדה שהיה יום שישי הזמינו אותנו לארוחת ערב זוג ישראלים שבדיוק הגיעו לאושוואיה לפתוח את הבית היהודי. הבית היהודי הוא מקום מפגש לישראלים שמגיעים לטייל באיזור ונפתח כל שנה עם פתיחת עונה התיירות. הזוג הדתי שמפעילים אותו העונה הם איתמר ודניה שהם זוג מאוד חמוד שהגיעו בדיוק יום לפני שעזבנו. יש לציין שהופתעתי לטובה כי הייתי בטוח שזה יהיה כמו בית חב"ד אבל לשמחתי לא היו כלל פילוסופיות דתיות והיה ממש כיף לאכול איתם ארוחת שישי. חוץ מזה, תמיד ניזכר כארוחים הראשונים שהם אירחו העונה! איזה כבוד!
אחרי שעות רבות של אכילה חזרנו להוסטל וכבר העדפנו להישאר ערים עד הבוקר כי הזמנו אוטובוס שיצא בשעה 06:00 לפונטה ארנס - היעד הבא שלנו בטיול שזה כבר בצ'ילה. ארזנו את המוצ'ילות ויצאנו לדרך, כמובן לאחר שהצטיידנו בסנדוויצ'ים לנסיעה הארוכה שמצפה לנו. לפני שהלכנו לארוחה אצל איתמר ודניה נפרדנו מאמריטה וסוסנה בעלות ההוסטל, כמובן שהצטלמנו איתן למזכרת.
היה מאוד כיך באושוואיה ואני שמח שנשארנו שם יותר מידי זמן, אפילו שלא עשינו ביומיים האחרונים שום דבר חשוב - היה כיף גם לנוח.
לאור העובדה שלא נותרו כרטיסים ישירים לפונטה ארנס מאושוואיה, היינו צריכים לקנות כרטיס למיניבוס לריו-גראנדה ושם להחליף לאוטובוס שיוצא לפונטה ארנס. בסך הכל נסיעה של 12 שעות וקצת. קטן עלינו!
פונטה ארנס וצ'ילה - בפעם הבאה!
-גיא-
מדובר בעיר הדרומית ביותר בארגנטינה ולכן גם ביבשת כולה. רוב הישראלים לא מגיעים לאושוואיה אבל אנחנו החלטנו שאנחנו רוצים לראות אותה כי שמענו עליה דברים טובים ולכן קנינו כרטיסי טיסה עוד בארץ, מתוך היגיון פשוט שאנחנו מעדיפים להתחיל את הטיול האמיתי מהדרום לצפון ולעלות את היבשת לכיוון מעלה.
עלינו על טיסה ביום שני ה-22/10 בבוקר. תוך משהו כמו 3 שעות כבר נחתנו. עוד מהמטוס טרם הנחיתה התגלה לעיני נוף מדהים של הרים מושלגים, ממש כמו אלה שיש בשר הטבעות, באמת נוף מרהיב ביופיו שכבר הרים לנו את כל המצב רוח.
אספנו את התיקים ולקחנו מונית להוסטל "ויולטה דה לה מונטניה" (Violeta De La Montaña) במרכז העיר לאחר שקראנו עליו חוות דעת טובות לפני שעזבנו את בואנוס איירס. לא הצלחנו להזמין מקום מראש כי הם לא ענו בטלפון, אז הסתמכנו על המזל... ובאמת היה מזל!
הגענו להוסטל אך בעלת המקום לא הייתה. ממבט ראשון כבר התרשמנו לטובה מההוסטל - אווירה ביתית, חמימה, מטבח גדול, עלוני מידע על אטרקציות באיזור וכיאה לכל הוסטל - שלטים בעברית!
חיכינו קצת לבעלת המקום וכשהיא הגיעה היא קיבלה אותנו בשמחה כי היא מאוד אוהבת ישראלים.
קוראים לה אמריטה והיא מנהלת את המקום יחד עם בתה סוסנה שכשמה היא - סוסה. עלינו לקומה העליונה של ההוסטל שם שהינו. סך הכל בחדר 2 מיטות יחיד ו-2 מיטות קומותיים, ועוד היינו בחדר לבד כי לא היו הרבה אנשים בהוסטל.
אחרי מקלחת קצרה הכנתי לי קפה ויצאתי לסיגריה, המזג האוויר היה קר אבל עדיין נעים - בדיוק כמו שאני אוהב.
בזמן שרעות התקלחה ישבתי קצת בחוץ על מדרגות ההוסטל ואז הגיעה מונית ושלוש תיירות יצאו ממנה.
הג'נטלמן שבי יצא החוצה ושאל - "Do you need help with your bags?", ואז באה השאלה ששאלתי כבר אולי מיליון פעם מאז שהגעתי לארגנטינה - "Where are you from?" למרבה ההפתעה, ישראל! כל כך שמחתי שהן מישראל, לא כי אני צמא לחברה ישראלית, אלא כי עצם העובדה שמטיילים עוד ישראלים במקום בו אתה נמצא די מעודדת. אחרי היכרות קצרה עם אמילי, נופר ונויה גילינו ששירתנו יחד בצנחנים, ואפילו עם נויה הייתי מתכתב במייל במסגרת התפקיד אז היה כבר היו נושאי שיחה.
כשהן באו אמריטה בעלת ההוסטל יצאה שוב, אז הן היו צריכות לחכות לה - בינתיים קיבלנו אותם בברכה להוסטל כאילו אנחנו הבעלים והראינו להם את המטבח, החדרים וכו'.
עם אמילי התחברתי ישר גם כי היא מעשנת והיא גם על תקן המנהיגה שלהן - בעלת רוח טובה של להנות מהכל ולעשות טרקים!
כשאמריטה חזרה היא שמה אותן יחד איתנו בחדר. בהתחלה הן הרגישו לא נעים כי לשלושתן יש חבר אבל הן התרגלו לרעיון שעדיף שישן איתן מישהו שקצת מכיר אותן מאשר מישהו זר לחלוטין. חוץ מזה - מה הקטע של בנות שאם יש להן חבר אז אסור לישון בעוד חדר עם עוד גברים?
אחרי שהן התמקמו החלטנו שנבשל ביחד והלכנו לקנות מצרכים בסופרמרקט הקרוב. הרעיון היה מעולה משתי סיבות - אכלנו עד עכשיו רק בחוץ והוצאנו הרבה כסף. וחשבתי לעצמי שסוף סוף אוכל להעיף מבט וללמוד קצת לבשל משהו שהוא לא חביתה. המפקדת של המטבח היא נופר שהיא תותחית בבישולים - לקחה פיקוד על כולם והכינה פסטה ברוטב בולונז מעולה!
 |
| אין שקיות באושוואיה! רק ארגזים! |
כשראיתי עם מי יש לי עסק, הבנתי שלא כדאי לי להתערב ובצניעות עשיתי את הדבר שבו אני הכי מיומן - עריכת השולחן.
באמת הייתה אווירה כיפית וגם החלטנו שנטייל יחד כל עוד אנחנו באושוואיה, דבר ששימח אותי מאוד כי ידעתי שזה יעזור לרעות לצאת קצת מהשוק. לטובת הבנות יאמר שהן התארגנו לטיול טיפ-טופ גם מבחינת ציוד, בגדים חמים ותרופות, והן גם מתנהלות ממש יפה בכל נושא הכסף, ההתחשבנויות, ניהול ההוצאות - ממש בנקאיות מבנק דיסקונט שיצאו לחופשה בחו"ל. האמת, אני חייב להודות שזה עזר לי מאוד לראות את הדרך שהן מנהלות את הכסף שלהן טוב מתוך מחשבה על עתיד הטיול.
אחרי שסיימנו לאכול הלכנו לעשות קצת ריסרץ' (מחקר, אמא...) על האטרקציות שיש לעשות באושוואיה.
בגדול האטרקציות הכי מרכזיות הן הפלגה לאחד האיים שיש בו פינגווינים וכלבי ים, ושיט לאנטארקטיקה שאורך כמה ימים אבל קצת כבד עלינו ויקר. חוץ מזה קורין אלאל אמרה שאין שם סוסים שמדברים עברית, אז אין מה לחפש שם אני מאמין.
לאחר קריאה מרובה בגרינגו (פורטל דרום אמריקה למטייל באינטרנט) החלטנו שנעשה יום למחרת את הפארק הלאומי "טיירה דל פואגו" (ארץ האש בתרגום חופשי) לאחר שקראנו שזה אחלה של טרק בן יום אחד להתחיל את הטיול איתו.
קראנו באינטרנט שאם מגיעים לפני השעה 08:00 בבוקר לא משלמים כניסה כי אין שם עדיין אנשים שמאיישים את הקופות. הפארק עצמו ממוקם כ-15 ק"מ מחוץ לעיר והדרך הזולה להגיע אליו היא באמצעות מונית. למזלנו בהוסטל התארחו עוד אח ואחות ברזילאיים שהציעו לנו שנחלוק שתי מוניות כי גם הם רצו לטייל שם, אז הלכנו על ההצעה ונסענו איתם.
קמנו השכם בבוקר, התלבשנו חם, הכנו סנדוויצ'ים ויצאנו לדרך. היה מזג אוויר יפה, קצת קר כי היה בוקר אבל הייתי לבוש היטב ומוכן לנורא מכל - ככה חשבתי לפחות.
 |
| נראה קצת כמו דוס, לא? |
הפארק הוא פארק ענק, לפי ויקיפדיה 630 ק"מ שיש לי תחושה שהלכתי את כולם! התחלנו לטייל והיה נוף מדהים - הרים מושלגים, יערות, אגמים ומסלולים שונים שיוצאים מתוך הדרך הראשית. בהלוך הלכנו רק על הדרך הראשית - אחרי שעתיים הליכה הגענו למן מזנון גדול עם אינפורמיישן ששם התקבענו על מסלול - החלטנו ללכת לראות את הנקודה הדרומית ביותר שנקראת "סוף העולם" (Fin Del Mundo) ובחזור לעלות על אחד המסלולים. בצער רב בעודנו צועדים אל עבר סוף העולם (נשמע דרמטי) החל גשם כבד שהקשה קצת להנות מהמסלול אז העמדנו פני מסכנים ותפסנו טרמפ עם אוטובוס של תיירים שטייל בתוך הפארק עד הנקודה שרצינו להגיע אליה. בחזור החלטנו שאנחנו לא רוצים לחזור באותה הדרך אלא לחזור דרך מסלול כדי שיהיה קצת מעניין אז בחרנו את מסלול 2 שזה מסלול של 3 שעות הליכה. פה כבר די התפצלנו כי לנויה ולנופר ההליכה הייתה קשה אז הן חזרו בדרך בה הגענו ואמילי, רעות, טמירה ודוויץ' (הברזילאיים) ואני המשכנו למסלול.
בגדול, המסלול היה יפה, מאוד הזכיר לי מסלולים של טיולים בהרים בצפון הארץ. היה די ארוך וחזר על עצמו אז היינו די מותשים. גולת הכותרת היא שירד המון גשם במהלך הטרק והיינו סחוטים במים. כמובן שכל אחד דפק החלקה בתורו - אני החלקתי על הפיתה השמאלית של התחת אחרי שאחזתי בעץ שנשבר.
 |
(רעות, גיא, אמילי, נויה ונופר)   |
חזרנו להוסטל עייפים אך מרוצים. להערכתי הלכנו יותר מ-9 שעות.
שוב הכנו ארוחת ערב, הפעם נופר פרגנה בשקשוקה. עשינו קנייה די חכמה וגם הכל בארגנטינה יחסית די זול בעיקר לאחר שחילקנו את ההוצאות בן חמשתנו.
קמנו מאוחר בבוקר יום רביעי והתלבטנו אם לצאת לעוד טרק או לא כי מצד אחד התחזית חזתה מזג אוויר לא טוב, מצד שני הייתה שמש טובה. בסוף החלטנו לצאת לטרק קצר שנקרא "לגונה אזמרלדה". אחרי שחיפשנו די הרבה זמן מונית שתיקח את כולנו בזול, מצאנו מונית שירות עם נהג נחמד שהסכים לקחת אותנו ב-70 פזות לבן אדם, ועוד את כולנו ביחד שזה היה אדיר. הגענו לשמורה. הטרק ממוקם גם הוא מחוץ לאושוואיה, בערך רבע שעה נסיעה צפונה. המסלול הוא מסלול של שעתיים לכל כיוון, הולכים בשדה גדול וחוצים יער עד שמגיעים ללגונה אזמרלדה שכשמה היא ירקרקה ושוכנת למורדות ההר. באמצע המסלול פגשנו זוג אמריקאים מניו-יורק בשם אלכס וטרייסי אז טיילנו יחד. הגענו ללגונה - מדהימה על אף שהייתה רובה קפואה, אבל היה ניתן לראות שהיא כבר התחילה להפשיר.
 | ||
| "לגונה אזמרלדה" אם מסתכלים היטב בצד שמאל רואים שהיא כבר התחילה להפשיר |
גם באותו היום המזל האיר לנו פנים והתחיל לרדת שלג והרבה שלג! כל כך הרבה שלג שכבר לא יכולנו למצוא את המסלול חזרה והלכנו לאיבוד לאיזה חצי שעה. מה גם שהסימונים שבמסלול כמעט ואינם נראים לעין ובאמת היה קשה למצוא את הדרך. אני ואמילי ידענו את הכיוון הכללי אבל הבנות התחילו להילחץ ונתקעו במקום. אני לא נלחצתי בכלל וניסיתי לזרז אותן כדי שלא יחשיך. פה כבר הבנתי שלעשות טרקים עם בנות בפאניקה זה לא בשבילי, חוץ מאמילי שהיא הוכיחה שהיא באמת שותפה מצויינת לטרקים ואני מקווה שיצא לנו לעשות עוד הרבה טרקים יחד. וואללה? בחורה עם ביצים!
אז אחרי שאכלנו סרטים ואני עוד בכלל כבר התחלתי לדמיין ולהתלהב מעצם המחשבה שניתקע ביער בלילה, לבנות יהיה קר ואני אעביר להן חום גוף, אמילי ואני החדרנו מוטביציה בחבורת הפרינססות והמשכנו בדרכנו.
תוך כמה דקות עלינו על דרך הישר וחזרנו לשביל, הגענו לסוף המסלול והנהג אסף אותנו חזרה להוסטל (קבענו איתו לפני).
באותו ערב יצאנו לאכול בחוץ כי היינו עייפים מכדי לבשל והחלטנו להישאר עוד יום באושוואיה כי עמדה בפנינו הצעה מפתה:
שני האמריקאים שטיילו איתנו - טרייסי ואלכס סיפרו לנו שהם טיילו מקליפורניה עד אושוואיה באוטו שלהם, ממש חצו את כל היבשת. הם החליטו שהם לא רוצים לחזור ברכב אלא לטוס חזרה והם גם סיפרו שהם מנסים נואשות למכור אותו ולא מצליחים. הם בעצם הציעו לנו את האוטו שלהם - במתנה! כן כן, במתנה! חינם!
כמובן שמדובר בהצעה שאי אפשר לסרב לה ואחרי חישוב קטן שעשינו הבנו שיותר משתלם לנו להשתתף בהוצאות על דלק מאשר לקנות כרטיסי אוטובוסים, וחוץ מזה, גם ידענו שהרכב ריאלי עבורנו רק לארגנטינה וצ'ילה. (דרך אגב הצד הרומני שבי התפרץ החוצה והציע למכור אותו לתיירים אחרים כשימאס לנו... מה לא? עוד חודש בדרום אמריקה!).
בכל אופן אלכס וטרייסי אמרו שיש להם קונה פוטנציאלי שאולי מעוניין לקנות את האוטו אך רוב הסיכויים שלא יקנה. אנחנו החלטנו לקחת את הסיכון ולהישאר עוד יום באושוואיה כי רק עצם המחשבה על אוטו בדרום אמריקה הייתה מפתה.
כצעד מאוד אינטרסנטי קבענו איתם שנצא לפאב בערב "בלי שום קשר לאוטו". נפגשנו בפאב נחמד שנקרא "דאבלין" ופשוט כל הערב התחנפנו וליקקנו להם כדי שירצו להביא לנו את האוטו.
יום למחרת דיברנו איתם בבוקר כדי לקבל תשובה לגבי האוטו ולצערנו הם בישרו לנו שהם הצליחו למכור אותו! לא נורא, הכנו את עצמנו מראש לתשובה שלילית ואמרנו שלא נתבאס.
אז הרווחנו עוד יום לסידורים, כביסות ותכנונים ולאור העובדה שהיה יום שישי הזמינו אותנו לארוחת ערב זוג ישראלים שבדיוק הגיעו לאושוואיה לפתוח את הבית היהודי. הבית היהודי הוא מקום מפגש לישראלים שמגיעים לטייל באיזור ונפתח כל שנה עם פתיחת עונה התיירות. הזוג הדתי שמפעילים אותו העונה הם איתמר ודניה שהם זוג מאוד חמוד שהגיעו בדיוק יום לפני שעזבנו. יש לציין שהופתעתי לטובה כי הייתי בטוח שזה יהיה כמו בית חב"ד אבל לשמחתי לא היו כלל פילוסופיות דתיות והיה ממש כיף לאכול איתם ארוחת שישי. חוץ מזה, תמיד ניזכר כארוחים הראשונים שהם אירחו העונה! איזה כבוד!
אחרי שעות רבות של אכילה חזרנו להוסטל וכבר העדפנו להישאר ערים עד הבוקר כי הזמנו אוטובוס שיצא בשעה 06:00 לפונטה ארנס - היעד הבא שלנו בטיול שזה כבר בצ'ילה. ארזנו את המוצ'ילות ויצאנו לדרך, כמובן לאחר שהצטיידנו בסנדוויצ'ים לנסיעה הארוכה שמצפה לנו. לפני שהלכנו לארוחה אצל איתמר ודניה נפרדנו מאמריטה וסוסנה בעלות ההוסטל, כמובן שהצטלמנו איתן למזכרת.
היה מאוד כיך באושוואיה ואני שמח שנשארנו שם יותר מידי זמן, אפילו שלא עשינו ביומיים האחרונים שום דבר חשוב - היה כיף גם לנוח.
 |
| נפרדים מאמריטה וסוסנה |
 | |
|
פונטה ארנס וצ'ילה - בפעם הבאה!
-גיא-
