פרולוג הבלוג

אני נמצא עכשיו באושוואיה, עיירה בדרום ארגנטינה הידועה בכינויה "סוף העולם" בשל היותה העיירה הדרומית ביותר ביבשת ובעולם כולו. לפני שבוע בדיוק ב-18/10/2012 נחתי בארגנטינה לטיול הגדול של אחרי הצבא, טיול שככל הנראה הולך להיות החוויה הגדולה ביותר שחוויתי עד כה בחיי. כחלק מאווירת הטיול - הבנתי שעליי לכתוב ולתעד חוויות וזכרונות שאני עובר, דבר שלא כל כך צלח עד כה, ולכן החלטתי לעשות זאת בדרך קצת יותר יצירתית שגם אני אהנה ממנה וגם משפחתי וחבריי יהנו ממנה - בלוג! כנראה שזה מה שקורה כשאתה בסוף העולם?

אז קצת רקע למי שלא מכיר - גיא עציון, בן 23, השתחררתי מצה"ל לפני כחודש וחצי בתחילת חודש ספטמבר לאחר שירות של 4 שנים ותשוקה עזה לברוח קצת מהארץ כיאה לחייל הישראלי המשוחרר.אז אחרי התארגנות לחוצה של סידורים, חיסונים, ומינימום תכנונים יצאתי לדרך וארזתי איתי שני דברים עיקריים שילוו אותי בטיול -

(1) המוצ'ילה - תיק גדול, כחול ולא כל כך נוח.   (2) רעות שותפתי לטיול- גדולה, שחורה ולא כל כך נוחה.

אז לאור העובדה שאני מתחיל לכתוב באיחור של שבוע, הפוסט הראשון ישחזר את מאורעות השבוע האחרון תוך הבטחה שאכתוב לעיתים תכופות יותר ובכל הזדמנות שתהיה לי.
כמו שכבר ציינתי, התחלנו את הטיול בארגנטינה לאחר שהחלטנו שאנחנו רוצים לעלות את דרום אמריקה מהדרום לצפון.לאחר שמצאנו דיל זול, סגרנו כרטיסים לארגנטינה בתאריך ה-18/10/2012 עם עצירה בספרד של 13 שעות - כן! המון זמן, אבל בהחלט היה שווה את המחיר. העברנו את הזמן בהסתובבויות מיותרות במדריד ויותר נכון בניסיון להבין ולהתמצא במטרו של מדריד - דבר שלא היה קל בכלל לשני מושבניקים חסרי ידע בתחבורה ציבורית.

סטארבאקס במדריד

לבסוף אחרי המתנה ארוכה וזמן מת במדריד, עלינו על טיסה של חברת Air Europa לבואנוס איירס! 

מרוב עייפות לא עברו 5 דקות וכבר נרדמתי במטוס עוד לפני שהוא בכלל המריא, דבר שהיה מדהים בשבילי כי בדרך כלל קשה לי לישון בטיסות ולמצוא תנוחה נוחה, רגליים מגודלות...את רוב הטיסה ביליתי בשינה ולמרבה ההפתעה כשהתעוררתי נותרו רק 5 שעות וחצי להגעה לבואנוס איירס כך שהייתי מבסוט על החיים היות ומדובר היה בטיסה של 13 שעות! המון זמן!נחתנו בבואנוס איירס בבוקר, למרבה הצער ובניגוד לתחזית - גשם וקר. יצאנו משדה התעופה ולקחנו מונית להוסטל שהזמנו עוד מהארץ, הוסטל בשם "Sudamerika" שממוקם ברחוב Hipólito Yrigoyen, קרוב מאוד לרחוב הראשי של בואנוס איירס ונמצא יחסית במרכז העיר. המונית עלתה כמעט 200 פזות, אבל הבנו שבתור תיירים חדשים וטריים לא כדאי לנו להתחיל להסתבך עם תחבורה ציבורית.

הגענו להוסטל ועשינו צ'ק-אין, הוסטל נחמד מאוד, לקחנו חדר של ארבעה (דורמס), הלכנו להתקלח וכשסיימנו ישבנו בחדר ונכנסנו קצת לשוק כי ההוסטל היה פשוט ריק! שקט, אין אנשים, דבר שהיה לנו מוזר כי מכל מה ששמענו וקראנו לפני - אמורים להיות ישראלים בכל מקום, מה גם שלא עשינו יותר מידי תכנונים ודי בנינו על לשמוע על אטרקציות ממטיילים אחרים. 

בעודנו יושבים בחדר, כל אחד ומוצ'ילתו, רעות גילתה שהיא שכחה את תיק הרחצה שלה בישראל והתחילה לבכות בהיסטריה רבה. אמרתי לה "רעות! מה את בוכה? כולה סבון ושמפו, בואי נלך לקנות!", לצערי לא עזר, עד שנקטתי בצעד חכם וחיפשתי לה בתיק ופשוט מצאתי אותו על השנייה שהתחלתי לחפש. דמעותיה של רעות הפכו לדמעות של אושר, ואני רק חשבתי לעצמי "כמה אופייני לרעות...".

מאוחר יותר הגיע לחדר שלנו בחור חדש בשם סקוט, אמריקאי-סיני מסן פרנסיסקו שרק הגיע לבואנוס איירס ומטייל לבדו אז קפצנו על ההזדמנות לטייל ולהעביר את הזמן עם עוד בן אדם וקבענו להתארגן ולצאת קצת לראות את העיר ובערב ללכת לאיזו מסיבה טובה. שתינו קפה בסטארבאקס, ואכלנו ארוחת ערב במסעדה.

כשחזרנו מההסתובבויות נשכבנו וקבענו שנצא בסביבות שתיים עשרה בלילה למסיבה כי זו השעה שנהוג לצאת בה בארגנטינה. באופן מפתיע נרדמנו כולנו. 

התעוררנו ב-13:00 בצהריים ביום שלמחרת. רעות, סקוט ואני התחלנו קצת לברר על מקומות שבהם מקובל לטייל בבואנוס איירס והתחלנו "לקרוע" את העיר. בתור התחלה נסענו באוטובוס ללה רקולטה, רובע תיירותי בבואנוס איירס שהאטרקציה העיקרית בו היא בית הקברות בו קבורה אוויטה (לא מדונה!). בדרכנו באוטובוס עזר לנו איש מאוד נחמד והמליץ לנו על מקומות טובים בעיר, מסעדות ודברים שאסור לפספס!

אז הגענו לרובע לה רקולטה ולשמחתנו באותו היום היה שוק נחמד, אז הסתובבנו בו, ישנו לאכול גלידת ריבת חלב שזו גלידה טעימה ופשוט אלוהית, וכשנזכרנו לבקר את אוויטה, בית הקברות כבר היה סגור... לא נורא, Don´t Cry For Me Argentina!

אז זרמנו לרובע תיירותי אחר, רובע פלרמו שגם הוא מתאפיין במופעי רחוב ושווקים למיניהן, גם שם בילינו קצת עד שהקיבה התחילה התחילה לצלצל והבנו שאנחנו צריכים לעבור ליעד הבא שהומלץ לנו - מסעדת Desnivel בשכונת סן טלמו - עוד איזור פופולרי מאוד למטיילים. הגענו למסעדה בערב, מסעדת פועלים שכל מי ששאלנו אותו עליה הכיר אותה, כנראה משהו רציני מאוד שם. היתרון הוא שהיא מאוד זולה ויש בה אוכל פשוט טעים.

פה לראשונה יצא לי להתמודד עם אחד הדברים שאני הכי שונא - סטייקים! האמת, לא היה כל כך נורא, פשוט יותר מידי ללעוס. מעדיף שניצל של אמא...

עם סקוט בלה-רקולטה

חזרנו להוסטל השומם שלנו ואל מול עינינו עמדה הצעה מפתה שסקוט הציע - לעבור להוסטל שיש בו קצת יותר חיים או להישאר בהוסטל הרקוב שלנו? החלטנו שאנחנו עוברים להוסטל הסמוך שנקרא "מילהאוס" (Milhouse) שאמנם קראתי עליו עוד כשחיפשתי הוסטלים בישראל לפני שטסנו וירדתי ממנו בגלל המחיר (70 פזות ללילה), אבל עצם העובדה שהיו שם כל כך הרבה אנשים גרמה לנו לרצות לעבור רק כדי שנוכל להעביר את הזמן ואולי לפגוש אנשים שטיילו במקומות שאנחנו מתכננים להגיע אליהם.

אז אכן עשינו זאת ועברנו למילהאוס ביום שלמחרת. הוסטל פשוט מעולה! צוות מדהים של עובדים שעוזרים בכל מה שצריך - ממליצים לך על מסלולים, הוסטלים במקומות אחרים, יש אינטרנט ו-Wi Fi, מטבח למבשלים, ארוחת בוקר גדולה, מסיבות בלילה, כביסה, באמת - אחד הטובים...

באותו היום המשכנו רעות, סקוט ואני לטייל קצת בעיר והלכנו לשכונת לה-בוקה, שזו למעשה שכונה ענייה מאוד בעיר אבל תיירותית מאוד. מה שמושך אנשים לשם זה הבתים הצבעוניים שיש בה. יש לה רחוב מרכזי שיש בו המון מסעדות, המון תיירים, המון מופעי טנגו, חנויות ודוכנים. באמת חוויה נחמדה, מאוד נהננו וגם פגשנו בעל מסעדה שעומד ברחוב וצועק לאנשים להיכנס למסעדה שלו. כשהוא ראה את רעות ואותי הוא ישר הבין שאנחנו ישראלים בגלל סנדלי השורש שלבשנו, כנראה שרק ישראלים הולכים איתם. מוזר קצת... אבל כשהוא הבין שאנחנו באמת ישראלים הוא התחיל לזרוק מילים ומשפטים שונים בעברית - "מכבי חיפה!", "צנחנים", "עד מתי?", "פה זה לא חתולייה!" ועוד. באמת היה מרשים...

לה-בוקס, בואנוס איירס

עלתה לי 20 פזות התמונה הזאת,
והיא אפילו לא שאלה אותי אם אני רוצה...
חשבתי זה בחינם!

המשכנו בהסתובבויות שלנו וחזרנו לסן טלמו כי היה שוק גדול מאוד באותו יום, סתם להעביר את הזמן ולהסתובב קצת. היה נחמד, אכלנו צהריים וחזרנו להוסטל.

בערב סתם העברנו זמן בהוסטל, פגשנו כמה חבר'ה ישראלים שבדיוק הגיעו להוסטל ולארגנטינה אז קצת דיברנו איתם, לא כל כך עזרו לנו כי הם מסיימים את הטיול שלהם אחרי חודשיים וחצי שבהם טיילו בשאר הארצות, אבל היה נחמד קצת לדבר עם מישהו בעברית. וחוץ מזה, הם היו הישראלים הראשונים שפגשנו בדרום אמריקה, ועוד אחרי שלושה ימים... כנראה שפשוט באנו טיפ-טיפה לפני העונה!

יום למחרת בבוקר עשינו צ'ק-אאוט ונסענו לשדה התעופה הפנימי בבואנוס איירס כדי לטוס ליעד הבא - אושוואיה!

לסיכום בואנוס איירס - הגענו קצת שוקיסטים בלי הרבה ידע על מה אפשר לעשות בעיר. בגדול הצלחנו גם לראות את כל הדברים המרכזיים וגם קצת למרוח את הזמן. העיר מגניבה בעיקר למי שמתעניין בנוף עירוני ובארכיטקטורה. מבחינת חיי לילה - לא חסר מקומות לצאת אליהם - פאבים, מועדונים וכדומה יש בשפע.

שמחנו שלא נשארנו שם יותר משלושה לילות כי בעצם אין מה לעשות בה יותר ממה שראינו.

מה שכן - לא ממש התנהלנו נכון מבחינה כספית ולא כל כך עשינו מעקב על הכסף ועל כמה אנחנו מוציאים ומבזבזים (על אוכל לדוגמא), אבל היה נחמד לא לדפוק חשבון ופשוט להנות, אבל בטיול ארוך כמו זה צריך לדעת לנהל את הכסף טוב - אז אנחנו עכשיו קצת יותר מתכלבים (מלשון: כלב, להיות כלב ולא להנות מהדברים הכי יקרים).

יותר מאוחר אחזור לכתוב על המשך הטיול באושוואיה.

-גיא-