צ'יל-אאוט בצ'ילה

הנסיעה לפונטה ארנס ארכה כ-12 שעות וחצי, אבל במפתיע עברה חלק. כמעט כל הדרך ישנתי, דבר שמפתיע אותי כל פעם מחדש כי אני אולי הבן אדם האחרון שמצליח להירדם באוטובסים בגלל הצפיפות והרגליים הארוכות שלי, אבל מה שחשוב להבין זה שבניגוד לארץ בדרום אמריקה האוטובוסים מרווחים מאוד והמשענות של המושבים יורדות אחורה למה שמכונה כאן "סמי-קאמה" (חצי מיטה). מה שעוד מרשים באוטובוסים כאן זה שיש נהג שמעמיס לך את התיקים בצורה מסודרת לתא המטען, מדביק לך על התיק מספר ונותן לך קבלה עם מספר. בסוף הנסיעה כשמגיעים למסוף האוטובוסים, הנהג פורק ואתה מקבל את התיק בחזרה עם הצגת המספר - מה שמפחית את הסיכוי לגניבות ולאובדן תיקים. 
כזכור פונטה ארנס היוותה עבורנו תחנת מעבר לפוארטו נטאלס שזה היעד הבא בו תכננו לטייל מאחר ושם נמצא אחד הטרקים היפים בעולם - "הטורס דל פיינה" עליו אכתוב בהמשך. במהלך הנסיעה לפונטה ארנס פגשנו שני תיירים קנדים - אדם ואנדרו, שמטיילים יחד וגם הם בדומה אלינו מיועדים אל עבר הטורסים המפורסמים אז התחברנו אליהם ובילינו איתם את רוב הזמן. בנוסף אליהם, פגשנו את אריאל, בחור מישראל שמטייל לבד כבר מספר חודשים - גם אותו צירפנו למשפחתנו הקטנה.

הגענו לפונטה ארנס בשעות הערב. ישר כשהגענו הפנינו מוצ'ילותינו אל עבר הכספומט הקרוב כדי להוציא כסף - עד כה השתמשנו בפזו ארגנטינאי, עכשיו הגיע הזמן לעבור לפזו צ'יליאני. מי שמכיר אותי טוב אמור לדעת שמתמטיקה ומספרים הם לא הצד החזק שלי, בקושי עם הכסף הארגנטינאי הסתדרתי, אז מה עשיתי רע שמגיע לי לשבור את הראש עם הכסף הצ'ילאני?! משכתי 70,000 פזות צ'ילאניות. פסו צ'יליאני 1 = 0.0081 שקלים, כלומר 70,000 פזות צ'ילאניות יוצא פחות מ-600 ש"ח! אני עד עכשיו לא מצליח להבין למה להתעסק עם סכומים כל כך גדולים! והכל בשטרות של 2000, 5000, ו-10,000... מרוב שהרגשתי כאילו שדדתי בנק, הוצאתי לראשונה את חגורת הכסף המציקה הזאת שכולם אומרים לך לקחת אותה איתך לחו"ל ואתה לא באמת שם אותה כי היא מציקה. 

מי רוצה להיות מיליונר?

לאחר הלם פיננסי קשה, הגענו להוסטל שהזמנו בו מקומות מראש לפני שעזבנו את אושוואיה - "Blue House Hostal" שמו. התמקמנו בחדר משותף אבל עקב ריח בלתי נסבל של פיפי החלטנו לעבור להוסטל אחר במרחק שני רחובות משם - "Hostal Patagonia House" - הוסטל מאוד פופולרי בקרב ישראלים, זאת ניתן להבחין כבר בכניסה אליו בלובי שכולו עטור בשלטים בעברית. המקום מנוהל ע"י זוג צ'ילאנים נחמדים- כריסטיאן וסינתיה שסיפקו לנו בדיוק את מה שהיינו צריכים - מיטה, מטבח והכי חשוב - אינטרנט. ולמה אינטרנט הכי חשוב? ראשית כי אנחנו דור טכנולוגי ומפונק ושנית כי זה הכלי שלנו להמשיך ולתכנן את הטיול בכל נקודה שאנחנו עוצרים בה - על כן אנחנו דור טכנולוגי ואינטלגנטי.   
הכנו ארוחת ערב גדולה יחד עם הקנדים - שוב שקשוקה. אחרי ארוחת הערב המפנקת נכנסו למיטות עייפים ושבעים.

אמילי, אדם, אריאל, רעות, אני, נופר, נויה ואנדרו

הקנדים היו בשוק

 קמנו למחרת בבוקר למה שתוכנן היה להיות יום סידורים זול ולרוע המזל השתבש ואני אסביר למה:
בפונטה ארנס ישנו מקום שנקרא "Zona Franka" (לכל מי שעלתה לו בראש תמונה של משהו סוטה על זונה בשם פרנקה - אז לא!). זהו למעשה מתחם גדול שפטור ממכס - מעין דיוטי פרי שמטיילים ישראלים נוהגים לעצור בו ולעשות קניות בזול, אך יותר מזה הוא מנוצל לרוב לצורך השלמות ציוד לקראת הטרקים הקרובים - מה שלי בעיקר בא בטוב כי אם להודות באמת התקמצנתי לקנות דברים בארץ בגלל המחירים היקרים. ולמה השתבש? כי בדיוק באותו היום היו הבחירות של צ'ילה אז כל המקומות בעיירה היו סגורים וסתם הוצאנו כסף על מוניות. 
חזרנו להוסטל והבנו שאין מה לחפש יותר בפונטה ארנס אז קנינו כרטיסי אוטובוס לפוארטו נטאלס.
האוטובוס יצא בשעה 15:00, גם הנסיעה ארכה משהו כמו שלוש שעות שעברו מהר.

הגענו לפוארטו נטאלס - רעות, אריאל, נויה, נופר, אמילי, אנדרו, אדם ואני ופגשנו בתחנת האוטובוס את חואן - בעל ההוסטל "קאסה דה חואן", עמו קבענו מראש שיאסוף אותנו. חואן מסתבר מפורסם בקרב המטיילים הישראלים בדרום אמריקה וסביר להניח שאין מי שהיה בצ'ילה ולא שמע עליו - יש לו את אחד ההוסטלים הכי פופולריים בקרב הישראלים בדרום אמריקה, ומעבר לכך הוא בעצמו גר תקופה קצרה בארץ לפני שנים כשהתנדב בקיבוץ. חואן מדבר עברית שוטף דבר שהקל על כל השהייה שלנו אצלו.
דבר נוסף - חואן מעביר הרצאות על הטרק של הטורס דל פיינה והמון מטיילים מגיעים אליו לשמוע הרצאה ולהיערך לטרק כראוי. כשהגענו להוסטל התחלקנו לחדרים של זוגות - 

1. אני ונופר
2. נויה ואמילי
3. רעות ואריאל
4. אדם ואנדרו

בלילה הראשון בהוסטל החלטנו לצאת ולפנק את עצמו במסעדה קרובה שחואן המליץ לנו עליה אז יצאנו כל החבר'ה למסעדה שככל הנראה מרוב שישראלים דרכו בה מגישים על השולחן לחם עם מטבוחה כמנת פתיחה. כמו גם הפותענו לגלות שקנקן מים בספרדית נקרא "חרא דה אגווה"  באמת חרא של מים...

כל היום שאחרי הוקדש לסידורים! תחילה קמנו בבוקר, התארגנו קצת וחואן העביר לנו הרצאה על הטרק המיועד - "הטורס דל פיינה". על הטרק ארחיב במפורט בפוסט הבא אך חשוב להבין כי הטרק מתבצע בדרך כלל עד עשרה ימים כשרוב המטיילים בוחרים לבצע את המסלול בן הארבעה ימים. חואן הסביר לנו במפורט על הטרק שאנחנו עתידים לבצע ועל המסלולים שהוא ממליץ לעשות.
רעות, נויה ונופר החליטו שהן רוצות לעשות מסלול של יומיים - לילה אחד, ואמילי, אריאל ואני החלטנו שאנחנו רוצים לעשות את המסלול בן הארבעה ימים.
אחרי ההרצאה יצאנו ליום סידורים מפרך. את היום התחלנו בחנות להשכרת ציוד קמפינג והשכרנו אוהל לשלושתנו שישמש אותנו לטרק.
לאחר מכן הלכנו לחנות של ציוד קמפינג - סטייל ריקושט ולמטייל כדי לקנות ציוד שהיה חסר לנו. קניתי יחסית הרבה דברים - מכנס תרמי, כפפות תרמיות, מעיל גשם, גרביים תרמיות - וכל זאת יחסית לארץ בהרבה יותר זול ועוד אחרי שהצלחנו להשיג הנחה. סיימנו עם הסידורים והלכנו לסופרמרקט כדי לקנות אוכל לטרק ופשוט קנינו כמויות מטורפות של אוכל - אורז, פסטה, דייסת קוואקר, לחם, ריבה, דבש, קפה, חטיפי אנרגיה, פירות, ירקות ומה לא?
מרוב שקנינו כל כך הרבה ולא היה לנו איך לסחוב הכל בחזרה להוסטל, לקחנו איתנו את העגלה והסתובבנו איתה ברחוב. 
אחרי ארוחת הערב, ניגשנו למלאכת האריזה - כל אחד ארז את המוצ'ילה שלו, מה שלקח הרבה זמן, ליתר דיוק עד השעה 04:30 לפנות בוקר.

האמת, מרחנו את הזמן סתם, אבל גם היה זה הטרק הראשון שלנו ואפילו שזה מרגיש לי כאילו אני כאן הרבה זמן, אני עדיין לא מנוסה באריזת מוצ'ילות. חוץ מזה גם חילקנו בינינו את האוכל והשכרנו מחואן שקי שינה ומזרונים. הלכנו לישון ולאחר שעה וחצי כבר היינו על הרגליים בשעה 06:00 - נרגשים לקראת היום הגדול.

טיפ למטייל - רצוי לישון היטב לפני טרק!

-גיא-