אני הרי לא מסוג האנשים שקמים בימי שבת בבוקר, רואים שהשמש זורחת ויוצאים לטייל, ובנוסף, כמעט כל מי שסיפרתי לו שאני טס לדרום אמריקה אמר לי - "אתה לא תעשה טרקים...".
יכול להיות שטיול באירופה היה יושב לי בול עכשיו וגם הייתי נהנה ממנו, אבל דווקא עצם העובדה שאני לא מטייל בארץ, לא מרבה לישון עם יותר מידי אנשים זרים ולא מסתכן בללכת אל הלא מוכר היא זו שהביאה אותי לצאת למסע הזה.
לפני כמה שעות חזרתי מהטורס דל פיינה (Torres Del Paine), הידוע גם בתור הטרק השמיני ביופיו בעולם וביבשת דרום אמריקה. חזרתי תשוש, עייף, עם שרירים תפוסים כל כך מרוב הליכה מרובה וסחיבת המוצ'ילה על הגב, אבל יחד עם כל זה נותר לומר רק דבר אחד - היה שווה כל רגע.
מדובר בטרק מדהים ביופיו ובאמת עוצר נשימה שלאחריו מידת ההערכה שלי לטבע ולנופים המדהימים שקיימים על הפלנטה ואנחנו אפילו לא מודעים אליהם רק עלתה וגברה.
הטורס דל פיינה הינו פארק עצום בגודלו הממוקם כשעתיים נסיעה מפוארטו נטאלס שבפטגוניה הצ'ילאנית וכולל בתוכו מראות טבע יפהפיים - אגמים כחולים, קרחונים ענקיים, הרים מושלגים, שדות ויערות וכמובן השיא של הפארק - שלושת צוקי הגרניט הידועים בכינויים "הטורסים".
כמו שכתבתי בפוסט הקודם, בטרק הזה החבורה התפצלה - רעות, נויה ונופר בחרו לעשות את המסלול הקצר עם לילה אחד וצפייה בטורסים עצמם, ואמילי, אריאל ואני בחרנו לעשות את המסלול בן הארבעה ימים המפורסם יותר בכינויו "מסלול ה-W" וזאת לאור כך שצורתו היא כשל האות W.
 |
| מסלול ה-W |
היום הראשון, 30/10 - קרחון גריי
התעוררנו בבוקר אצל חואן לאחר שעה וחצי של שינה. הכנו סנדוויצ'ים ועלינו על מיניבוס שאסף אותנו הישר מההוסטל בשעה 07:30 בבוקר. לאחר נסיעה של שעתיים הגענו אל הפארק הלאומי "טורס דל פיינה". בכניסה לפארק המיניבוס עוצר וצריך לשלם על הכניסה. לאחר ששילמנו, נפרדנו מהבנות ודרכינו התפצלו. המשכנו עם המיניבוס עוד כחצי שעה נסיעה עד ללגונה ענקית בה ירדנו מהמיניבוס ועלינו על קטמרן בה הפלגנו כעשרים דקות נוספות עד ההגעה לתחילת המסלול - אתר הקמפינג הראשון "קמפינג גרנדה". באתר זה מתחילים רוב המטיילים את מסלול ה-W. בפארק ישנם איזורי קמפינג אשר עולים כסף וכן אתרי קמפינג חופשיים שאינם עולים כסף. הקמפינג בו עצרנו ביום הראשון עולה כסף. לאחר ששילמנו, מיהרנו להקים אוהל ולהתחיל במסלול העיקרי של היום הראשון - תצפית על קרחון גריי שהוא קרחון עצום בגודלו הנמצא בפארק. השבילים מאוד מגוונים - עליות, ירידות, מישורים. חלק גדול מהמסלול היה הליכה ביערות שרופים כי לצערי לפני שנתיים בערך ישראלי שרף חלק גדול מהיער. ההליכה לקרחון גריי הייתה ארוכה מאוד, להערכתי משהו כמו תשע שעות. כשחזרנו היינו כל כך תשושים והרגליים כאבו מכל כיוון.
היתרון בכל אתרי הקמפינג שבתשלום הוא שיש בקתה קטנה שמשמשת כמבטח ועומדת לרשות השוהים באתר ולכן ניצלנו זאת להכנת ארוחת ערב.
ומי מכל האנשים שלא יודעים לבשל בעולם הכין אותה? אני.
פעם ראשונה בחיי שהכנתי אורז, אף אחד מאיתנו לא ידע איך להכין אורז אז לקחתי יוזמה ולבסוף הוגדר פה אחד - "דביק, אך אכיל!". הלכנו לישון אחרי ארוחת הערב לאחר שהיינו סחוטים מעייפות. בלילה היה קפוא אך בשק השינה שהשכרתי מחואן הרגשתי כמו מלך. אמילי ואריאל התעוררו הרבה פעמים בלילה לפי מה שהם סיפרו בבוקר ואילו אני לא התעוררתי אפילו פעם אחת.
 |
| קרחון גריי |
היום השני, 31/10 - העמק הצרפתי
השכמנו בבוקר, אין דבר יותר מבאס מלצאת מהאוהל שכל כך קר בחוץ, ובעיקר לאור העובדה שכל מי ששאלנו אותו על מזג האוויר ביאס אותנו שהוא לא הולך להיות כל כך טוב. אכלנו ארוחת בוקר - דייסת קוואקר, זה משהו שאני בחיים לא ארצה לאכול יותר אבל זה היה קל להכנה ופיתרון מעולה לארוחות בוקר בקמפינג. גם הצלחנו לשדרג אותו עם פירות יבשים, צימוקים, חלב ודבש.
קיפלנו את האוהל ואת המוצ'ילות ויצאנו לדרך אל עבר היעד הבא - אתר "קמפינג איטליאנו" - בו מקימים את האוהלים ויוצאים למסלול שמשקיף על "העמק הצרפתי". זהו היום הראשון והפעם הראשונה בהם אנחנו עושים מסלול עם כל הציוד עלינו, ומדובר במשקל לא קטן אפילו שחילקנו את הציוד בצורה הוגנת. לשמחתנו בניגוד לתחזית מזג האוויר היה פשוט פנטסטי, אמנם לא חם אך יופי של שמש ואור. ההליכה לא הייתה קלה בכלל, היו גם עליות רבות. הגענו לאחר 5 שעות של הליכה אל אתר הקמפינג והקמנו את האוהל. היינו כל כך עייפים שהתלבטנו אם להמשיך עוד ארבע שעות אל העמק הצרפתי או לא. אמילי החליטה שהיא לא מסוגלת, אני התלבטתי ואריאל החליט להמשיך. בעודי מתלבט התחיל לרדת גשם שהוריד לי את החשק ללכת את המסלול של העמק הצרפתי ולכן ויתרתי על התענוג. באותו בוקר אמילי התעוררה עם צוואר תפוס והרגישה כל כך רע שבקושי הייתה מסוגלת לזוז. באתר הקמפינג הייתה בקתה בה נמצא שומר היערות אז ביקשנו להיכנס ולהתחמם - מה שהם לא נוהגים לעשות אך כמו ישראלים, אנחנו לא פראיירים ונכנסנו. בעודנו יושבים בפנים דפקה על הדלת מטיילת בולגרייה שנכנסה לשאול שאלה את שומר היערות. תוך דקה, ואני עד עכשיו לא מבין עדיין איך זה קרה, אמילי שידלה את הבולגריה לעשות לה מסאז' בצוואר, ולמשך רבע שעה, אם לא יותר, היא עיסתה לה את הצוואר וכמעט שחררה את כולו. כמובן שהשווצתי בהיותי בולגרי ואמרתי לה "קקסי?", שזה הדבר היחידי שאני יודע בבולגרית. אני ואמילי הלכנו לישון צהריים מרוב עייפות. אחרי שעה וחצי אריאל חזר וסיפר שמזג האוויר לא מאפשר לראות את העמק הצרפתי היטב וכל המטיילים שפגש בדרך הסתובבו והתבאסו כך שלא הפסדנו כלום. בערב שוב - אורז. הלילה עבר קצת פחות טוב מהקודם, גשם וקור אימים. התעוררתי כמה פעמים אבל החבר'ה אמרו שהתעוררו הרבה אז באיזשהו מקום זה די עודד אותי, עדיין לא שמחתי לאידם.
 |
| Lucky, Uh? |
היום השלישי, 01/11 - הטורסים
עם קשיים רבים, התעוררנו בבוקר ליום הנורא מכל - ההליכה לאתר הקמפינג הבא שהוא במרחק של 22 ק"מ מהאתר בו שהינו. בחיי, הייתה זו ההליכה הכי קשה שאי פעם הלכתי, בעיקר לאור העובדה שהמוצ'ילות מקשות כל כך. לשמחתנו מזג האוויר ביום זה היה פשוט פנטסטי בניגוד לתחזית שסיפקו לנו באינפורמיישן. כנראה שאי אפשר לחזות את מזג האוויר באיזור הזה, או שאולי הם פשוט רוצים להכין אותך לנורא מכל. כמו שכבר ציינתי, הלכנו המון ביום השלישי אבל מזג האוויר היטיב עמנו והמסלול היה מדהים אך רובו הגדול בעלייה מה שגרם לנו להפסקות רבות. לשמחתנו במסלול יש אופציה לקיצור דרך שרוב המטיילים לוקחים והוא חוסך לפחות שעתיים הליכה, לקחנו אותו. הגענו לאתר הקמפינג האחרון - "קמפינג טורס" שהוא יושב ממש למרגלות ההר מאחוריו שוכנים הטורסים. בהרצאה שחואן העביר לנו הוא אמר שאם עדיין יש אור - מומלץ לטפס לראות את הטורוסים. העלייה להר הינה תלולה אך לא ויתרנו ועלינו כל אחד בקצב שלו. אני הרגשתי שיותר קל לי לרוץ את זה אז את רוב הדרך רצתי ואריאל ואמילי הגיעו אחריי.
הגעתי לטורסים - מראה מרהיב. גם מבחינת מה שנראה לעין - שלושה צוקי גרניט דקים בצורת מגדלים (לכן נקראים טורס) משתרעים לפניי עם לגונה בתחתית - מראה שאין כמותו. וכמובן שגם מבחינה נפשית הצלחנו להגיע לשיא של הטיול ולסיים את המסלול שבאמת לא היה קל - ההרגשה הייתה נהדרת ומשחררת. העלייה להר הייתה גם תלולה ובאמת הייתה השיא של הטיול, גם היינו במירוץ נגד הזמן כי הלכנו כל כך הרבה באותו היום ומזל שהספקנו לראות אותם לפני שהחשיך. חזרנו לקמפינג הרוגים מאי פעם, לאף אחד לא היה כוח אפילו להכין אוכל. הכנתי פסטה - יצאה מעולה! אולי יש תקווה?
הלכנו לישון, הלילה הכי קשה כי אנחנו נמצאים בקמפינג עם הנקודה הכי גבוהה אז יותר קר ויותר רוחות.
 |
| הטורסים |
היום הרביעי, 02/11 - חזרה לפוארטו נטאלס
התכנון היה לקום קצת לפני הזריחה ולטפס שוב על ההר על מנת לראות את הטורסים בזריחה כיוון שקרני השמש צובעות אותם באדום לפי הסיפורים והתמונות. אמילי ואריאל ויתרו כבר בלילה שלפני אחרי שירדנו מהטורסים. אני אמרתי לאמילי שתעיר אותי בכל מקרה כי אני רוצה לעלות שוב, אבל לא הצלחתי לקום מרוב עייפות וכתפיים כואבות. ציפיתי כשאצא מהאוהל אתר הקמפינג יהיה ריק כי כל האנשים ילכו לראות את הטורסים אבל באופן מפתיע כל כך הרבה אנשים ויתרו. אמנם בחרתי שלא לטפס שוב אל הטורסים אבל אני לא מרגיש פספוס כלל - היה מדהים ביום שלפני וכבר הרגשתי שהגעתי לשיא של הטרק שלנו.
התעוררנו בבוקר ואחרי ארוחה קצרה יצאנו חזרה אל עבר הנקודה האחרונה שהיא בעצם בית מלון שנקרא "מלון הטורסים", שמשם יוצאת ההסעה לכניסה לפארק. הגענו הרוגים ומזיעים, בחיים שלי לא הרחתי ככה, בטוח כל בעלי החיים ששוכנים בהרים מתו מהרעלת חמצן. עלינו על האוטובוס חזרה וחזרנו לפוארטו נטאלס.
 |
| אני ומוצקה, המוצ'ילה |
לסיכום - טרק מדהים, הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי עד כה מבחינה פיזית אבל אחרי שמסיימים אותו אי אפשר שלא להרגיש חזקים פיזית ונפשית.
לשמחתי היה לנו מזל גדול עם מזג האוויר כי אומרים שמזג האוויר הכי טוב הוא בדצמבר אבל יחד עם זאת הפעם השמיים היו לטובתנו. אני כל כך גאה באמילי ואריאל שהצליחו לעשות את זה יחד איתו אפילו שהיה להם קשה ממש - כל שיתוף הפעולה בינינו והדחיפה אחד של השני היו פשוט מעצימים ואין לי ספק שבזכות העזרה ההדדית הצלחנו לסיים אותו שבעי רצון.
עוד שעה וחצי אנחנו עוזבים את פוארטו נטאלס וממשיכים הלאה לאל קלפטה בארגנטינה שם מצפות לנו הבנות שהתקדמו כבר לפני יומיים כשהיינו בטרק.
אריאל לא ימשיך איתנו לצערי כי הוא החליט להישאר עוד יום בפוארטו נטאלס ואחרי זה, מי יודע?
-גיא-
תגובה 1:
חיים שלי! תעשה חיים ותרזה עוד יותר ממה שאתה.. געגועים!
הוסף רשומת תגובה