קרטרה אוסטרל - סיפור דרך עפר

אל צ'לטן, יום רביעי, השעה 06:00 בבוקר, השעון המעורר מצלצל - כולם מבואסים מהמחשבה על לקום מוקדם אך מצד שני נרעשים ונרגשים לקראת הקרטרה אוסטרל. מתארגנים עם התיקים, מכינים סנדוויצ'ים, עושים צ'ק-אאוט מההוסטל של עידו ופוגשים לראשונה את מרטין הנהג - מי שהולך להיות הדמות האבהית והמשמעותית ביותר בחיים שלנו למשך השבוע הקרוב.

מרטין מעמיס את המוצ'ילות על הואן ומכנס את כולנו לשיחת פתיחה. הוא נהג את הקרטרה אוסטרל כבר 88 פעמים והיה נראה שכל מה שהוא אמר הושמע בריפיט כמספר הפעמים שעשה אותה. 

באותו הרגע כולנו הבנו שיש לנו עסק עם בחור שמבין עניין. מרטין לאחרונה פרש והתחיל לעבוד בסוכנות נסיעות בה הוא מעביר הרצאות ונותן אינפורמציה על הקרטרה ועל אטרקציות דומות, אבל כשהיינו אצל לאון באל קלפטה (כשהתארגנו על כל נושא הקרטרה) ביקשנו שהוא ספיציפית יהיה הנהג שלנו אחרי שהמליצו לנו עליו. לשמחתנו, הוא נענה בחיוב להצעה וניצל את ההזדמנות כדי ללמד נהג חדש שעתיד להחליף אותו - כך שהכל יצא לטובה.

מרטין הסביר לנו מספר כללים ודברים חשובים שהיינו צריכים לדעת -

"מהרגע הראשון, הנהג ידאג להכל!" זאת אומרת, שהוא אחראי למצוא לנו מקום לישון בו, הוא צריך להתמודד עם בעיות מכניות בואן ובמידת הצורך גם למצוא ואן חלופי. זה גם היה המקום לציין שחשוב שהכל יתנהל חלק כמתוכנן על פי התוכנית, אך יחד עם זאת תמיד יש מקום לדברים בלתי צפויים שיקרו בדרך - בערים בלתי מפותחות, דרכים וכבישים גרועים ועוד. מרטין הסביר שיש לקבל זאת כחלק מובן מאליו של הטיול כי זה גם מה שהופך את המקום לכל כך מיוחד.

אווירה - "טיול טוב הוא טיול עם נהג שמח וקבוצה טובה. נהג שמח הוא נהג שאתה עוזר לו לעזור לך, מכבד אותו וכן שמרגיש טוב להיות איתך. יתכן ויהיו מצבים בהם תיאלצו להתפשר אחד עם השני - זה חלק של הטיול וגם חלק מהחיים. לכל נהג יש סיפורים מיוחדים ומעניינים משלו - נצלו זאת כדי ללמוד ולהעשיר את הידע כי זו ללא ספק תהיה חוויה יוצאת דופן לכולם. הקרטרה אוסטרל היא טיול מורכב מאוד ולכן אם תעזרו אחד לשני ותקבלו אחד את השני, יהיה לכם טיול טוב ומוצלח".

כסף - "לטיול תצטרכו בסביבות ה-160,000 פזות צי'לאניות - מה שיכלול את כלל האטרקציות שנעשה מלבד ראפטינג". מכונות למשיכת כסף מזומן יהיו בחלקים מעטים של הטיול וכן יהיה מקומות שיכבדו סוגים מסויימים של כרטיסי אשראי, לכן בכל הנוגע לכסף ניתן להיעזר בו שהוא ישלם ובהמשך יחזירו לו.

לינה - "לינה באורחנים בהם נהיה תעלה בטווח של ה-7,000-8,000 פזות צ'ילאניות". בהמון עיירות קשה למצוא מקום לקבוצה גדולה ולכן מרטין כבר דאג להזמין מקומות טרם יצאנו לדרך. "כל אחד במידה ויחליט יהיה רשאי לחפש לעצמו מקום לינה שונה מזה שהוזמן אם יחפוץ בכך".

אוכל - "אתם קונים את האוכל שלכם למשך כל הטיול. בכל כפר ניתן למצוא מכולת קטנה עם מוצרים בסיסיים לארוחת בוקר והכנת סנדוויצ'ים להמשך היום."

זמנים - "הרעיון הוא לעזוב מוקדם בבוקר ככל שניתן כי לצאת מוקדם יתן את ההזדמנות להנות מהדרך יותר ולעשות עצירות רבות לתמודות וכן לצורך הפסקות אוכל למיניהן". אין לחץ בטיול, אם יהיה, הנהג יידע אותך. זה טיול של הרבה אנשים והרעיון הוא שהוא יזרום לכולם בצורה הכי טובה.

מוכנים? יוצאים לדרך!

תמונה קבוצתית של כל הנוסעים -
מימין לשמאל: אני, אמילי, גל (היורד), קורל, גל (העולה), ליהי, הדר, מתן, חן, רעות, אריאל, נויה, נופר ויובל

יום רביעי, 07/11/2012 - היום הראשון

יצאנו ב-07:30 מאל צ'לטן. מרטין הסביר לנו שהיום הראשון הולך להיות יום ארוך - 650 ק"מ, 12 שעות נסיעה שרובה במדבר עד חציית הגבול מהצד הארגנטינאי אל הצד הצ'ילאני. הנסיעה הייתה מעייפת, לא היה יותר מידי מה לראות בדרך. כמובן שעשינו מספר עצירות לארוחות, שירותים וצילומים - חוויה שהבנו שהיא בלתי נפרדת מהטיול, גם אם לא תרצה לרדת לצלם, מרטין יכריח אותך לעשות זאת. אחרי שעות ארוכות של נסיעה וחציית הגבול, הגענו בסביבות השעה 20:00 לעיירה צ'ילה צ'יקו (Chile Chico) בה עברנו חווית לינה בלתי נעימה. קודם כל, לאור העובדה שלא היו מקומות לכל הקבוצה נאלצנו להתפצל. הקבוצה של ליהי, הדר, שני הגלים וקורל ישנו בהוסטל נפרד יחד עם אנדרס, הנהג המתלמד. כל השאר הלכנו לישון באורחן שנקרא "Cabañas Lodeale" - בו גם התפצלנו לשתי קבוצות. בבקתה שלנו היינו אמילי, יובל, נויה , נופר ואני. מי שמכיר אותי טוב בטח מודע לפחד שיש לי מחיות זוחלות וכן מכל בעל חיים שיש לו מעל לשתי רגליים - בדגש על עכבישים.

הבקתה שלנו שרצה עכבישים שהשתרעו מדלת הכניסה ועד למקלחת. בעודי מתקלח גיליתי שיש על התקרה שמונה עכבישים ומעלה, זה היה השלב בו הפסקתי לספור ועצמתי עיניים. או שהתחלתי להשפריץ לעברם כדי להרוג אותם. חוץ מזה, המקום שרץ מעופפים וחרקים עד כדי כך שישנתי על המיטה בתוך שק שינה.

באותו לילה כינינו את הקרטרה - "קרטרע".

טיול שנתי. כולם בואן - בית על גלגלים

מרטין ואנדרס

ארמדיל שתפסנו בצד הדרך

יום חמישי, 08/11/2012 - היום השני

פתחתי את עיניי והדבר הראשון שנגלה לנגד עיני היה חיפושית - איזה כיף! אכלנו ארוחת בוקר מהירה, התארגנו ויצאנו מצ'ילה צ'יקו לנקודת תצפית "לאס בנדרס" המשקיפה על אגם חֶנֵרל קַארֶרה - האגם הגדול ביותר בצ'ילה.

עם קורל בתצפית

מתן, רעות, אני וחן 

אריאל, הגל העולה, מתן, רעות, אני, חן, הדר, קורל וליהי

עם נופר

הנוף מהתצפית 

המשכנו לנסוע כ-4 שעות נוספות ועצרנו לאכול ארוחת צהריים בעיירה שנקראת פוארטו גוואדל (Puerto Guadal). לאחר שעתיים נוספות של נסיעה עלינו רשמית על דרך מספר 7 שמפורסמת בשמה הקרטרה אוסטרל (Carretera Austral). הגענו לאטרקציה הראשונה של הטיול - סיור במערות השיש, הממוקמת כ-6 ק"מ מתחנת הלינה הבאה בה עצרנו. הסיור במערות השיש היה אטרקציה מדהימה ביופיה. עלינו על סירת מנוע יחד עם האיש שמפעיל אותה ומארגן בה את הסיורים. מדובר בהפלגה של בין חצי שעה לשעה בה עוברים במערות ואף נכנסים עם הסירה לאלו שניתן להיכנס אליהן. ביום בו הגענו עקב הגשם הגאות הייתה גבוהה ולכן לא היה אפשרי להיכנס להרבה מערות לכן נכנסנו רק לשתיים. 

מערות השיש - "Capilla De Marmol"

ראש של כלב

ביציאה מהמקום, נתקע לנו הואן והתחפר בבוץ. במשך חצי שעה כולנו ניסינו לחלץ אותו, דחפנו אותו וניסינו להוציא אותו מהבוץ. היה בהחלט מצחיק! אחרי שהושלמה מלאכת החילוץ המשכנו הלאה לעיירה ריו טרנקילו (Rio Tranquilo) בה עצרנו ללינה באורחן "סילבנה" בו קפאנו מקור.

דוחפים את הואן

יום שישי, 09/11/2012 - היום השלישי
יצאנו ב-08:30 בבוקר ועזבנו את ריו טרנקילו אל עבר היעד הבא. נסענו כ-3 שעות וחצי, 120 ק"מ עד שהגענו לסרו קסטיז'ו, שם עצרנו לטיול סוסים שארך כמעט 4 שעות.
הטיול היה כיפי מאוד יחד עם שני מדריכים שאחד מוביל והשני מאסף. הייתי מבסוט על עצמי והראיתי יכולות רכיבה מרשימות, כנראה שמשתלם שיש לך סוס בחצר מאז שנולדת. רוב הטיול רכבתי יחד עם קורל מקדימה כי היא גם קצת יודעת לרכוב אז דהרנו די מהר מקדימה ובחלק מהטיול רצנו מה שעצבן את כל הקבוצה כי הסוסים שלהם התחילו גם לרוץ ולא כולם הצליחו להשתלט עליהם. לקראת סוף הטיול היה קטע בו המדריכים אפשרו לנו לרוץ ולדהור ממש מהר וזה היה החלק הכי מהנה ברכיבה.

מרימים את מרטין

בוקר טוב

הסוס של רעות פורק מטען כבד

לקראת סוף המסלול קרתה טרגדיה לאמילי שנפלה מהסוס שלה ופונתה למרפאה שם ראו שעקב הנפילה נוצר לה חור קטן ברגל שדרש תפרים. נכנסתי איתה כשתפרו אותה כדי שאוכל לעזור לה לתרגם את האח שתפר אותה כמו גם עקב היותו מולטי-טסקר הצלחתי גם להחזיק לה את היד וגם בו זמנית לצלם את המאורע המרגש. כמובן שעל הדרך צחקתי עליה שכל כך התרברבה בכך שמגיל תשע עד גיל 14 רכבה על סוסים, והיא הייתה הראשונה ליפול.

לקחתי את אמילי לתופר

אמילי ומרטין שהפך להיות האח הסיעודי של אמילי

אחרי הקליניקה המשכנו בדרכנו עוד כ-100 ק"מ אל העיירה קוייאיקה (Coyaique) הידועה בכינויה "העיר ניו-יורק של הקרטרה אוסטרל", שם הורדנו את אמילי בבית החולים להמשך בדיקות והמשכנו לקניות, סידורים והסתובבויות. המשכנו לאורחן "דניאלה" שם עברה עלינו חוויה קולינארית שלא ציפינו לה. בעלת האורחן, אליאנה, מנהלת את המקום שנים וידועה בכך שמאוד רכושנית כלפי המטבח שלה ותכולתו. הגענו והתחלנו לבשל. בכל הזמן שבישלנו והשתמשנו במטבח היא לא סרה מאיתנו, בחנה כל צעד שעשינו - תוך כדי בישול, התערבה לנו - הנמיכה את הגז. אני ביקשתי ממנה מסננת והיא לא נתנה לי להשתמש בה אלא סיננה בעצמה. גם בבוקר כשקמנו, נופר הלכה למבטח להכין לכולנו קפה וכשהיא ביקשה ממנה מים חמים היא מזגה לה בעצמה ולא נתנה לה למזוג לבד. הדבר הכי טוב שיצא לנו מכל הסיפור היה שמרוב שהמטבח שלה היה לה חשוב כל כך, היא לא נתנה לנו לגעת בכלים ולשטוף אותם אלא שטפה בעצמה. 

 יום שבת, 10/11/2012 - היום הרביעי

עזבנו את קוייאיקה בבוקר, נסענו 100 ק"מ לתצפית על האיזור ועל אגם קוייאיקה.

עם מרטין, אמילי ונויה 

עם אנדרס הנהג הזוטר

לאחר מספר שעות נסיעה הגענו לאטרקציה נוספת - "היער המכושף" - טרק קטן ולא ארוך במיוחד (כ-5 שעות עם הפסקות ארוכות שעשינו בדרך). בטרק עברנו מסלול ביער שנראה "מכושף" לאור הצורה המיוחדת של העצים והשבילים בו. בשלב מסויים יוצאים מהיער וממשיכים ללגונה יפהפייה שרובה מושלגת אך הנוף סביבה יפה מאוד - הרים גבוהים, מפלים, נהרות ויער. זה היה גם היום הראשון שהיה לנו ממש חם והצלחנו לעבור לבגדים קצרים. מזג האוויר האיר לנו פנים. 

הלגונה ביער המכושף

סיימנו את הטרק ביער המכושף והמשכנו לאטרקציה נוספת באיזור - "הקרחון התלוי" (Ventysquero Colgante) - קרחון קטן ויפה מאוד שממוקם על 2 הרים בצורת האות V. מרטין הסביר לנו שאמנם הוא נקרא הקרחון התלוי אך הוא אינו נתלה באמת בין ההרים אלא נקרא כך היות וכך מתורגם ישירות מספרדית לעברית. היות ומרחנו את היום הגענו לאתר בדיוק בשקיעה - שם חלק מהחבורה החליטו להישאר (ממניעים כלכליים בעיקר) ואני החלטתי עם עוד כמה חברים שנלך לראות אותו והם יחכו לנו. 

הקרחון התלוי

אחרי הקרחון התלוי המשכנו עוד כ-24 ק"מ והגענו לתחנת הלינה הבאה בה עצרנו - העיירה פויואואפי (Puyuhuapi) - שם הגענו לאורחן נחמד ומרטין ואנדרס ארגנו לנו ארוחת אסאדו ענקית, מה שנקרא בארגנטינה "על האש", קצת יותר מכובד ממה שאנחנו רגילים אליו בארץ.


 יום ראשון, 11/11/2012 - היום החמישי
התחלנו את היום ב-09:30 - יצאנו מהאורחן ונסענו כ-50 ק"מ לעיירה לה חונטה בה התעכבנו כשעה עקב עצירה במאפייה. חשוב לציין שלאורך כל הקרטרה עצרנו במקומות שמוגדרים מאפיות אך בפועל כל מקום שמוכר לחם, מסוג אחד בעיקר, קורא לעצמו מאפייה כך שזה לא כל כך מפתה כמו שזה נשמע - מאפייה...
עצרנו בעוד תחנת דלק בהמשך הדרך להצטלם עם השלט הענק והמפורסם של הקרטרה אוסטרל.

לאחר מכן המשכנו לאטרקציה הבאה והחמה ביותר באיזור, על כל המשתמע מכך - המעיינות החמים הממוקמים באתר קטן כ-12 ק"מ מלה חונטה. סך הכל היינו משהו כמו 5 שעות באתר. המים במעיינות החמים היו רותחים מידי אז לא הצלחנו לשרוד שם יותר מידי, אבל בילינו הרבה זמן במנוחה על הדשא, שם גם אכלנו ארוחת צהריים.

במעיינות החמים

תמונה קבוצתית באחת העצירות

אחרי שמיצינו את המעיינות החמים, פנינו מזרחה לפוטלאופו (Futaleufu), שם העברנו את הלילה האחרון בקרטרה. פוטלאופו היא עיירה גדולה יחסית לאיזור וקצת יותר מפותחת מהעיירות בהן ביקרנו בטיול מלבד קוייאיקה. אחרי שהגענו המשכנו ישירות למסעדה בה פינקנו את עצמנו בבשר בעיקר והמשכנו לאורחן ללילה האחרון בקרטרה.


 יום שני, 12/11/2012 - היום השישי והאחרון
קמנו ב-08:00, יצאנו ב-11:00 כי אנשים לא התעוררו. כולם התעכבו מה שעצבן מאוד. נסענו 6 שעות וחצי לגבול הארגנטינאי, שם אמילי גילתה שהיא שכחה את הדרכון שלה בבית החולים בקוייאיקה אחרי שמרטין לקח אותה לשם. במזל היה לה גם דרכון צרפתי אז היא החתימה אותו במעבר גבול ביציאה מצ'ילה ובכניסה לארגנטינה. אחרי שחצינו את הגבול, המשכנו 250 ק"מ אל התחנה הכמעט אחרונה - החווה הישראלית באל בולסון, שם גם רוב הקבוצה נשארה. החווה הישראלית היא חווה שממוקמת סמוך לעיירה אל בולסון במקום עם נוף כפרי מדהים. מבחינת אטרקציות אין שם יותר מידי מה לעשות מלבד לנוח ולעשן סמים - זו הסיבה שבעיניי רוב האנשים הולכים לשם, אבל מאחר ואני לא בראש של לעשן סמים ידעתי שאני לא ארצה להישאר שם והחלטתי להמשיך לברילוצ'ה ישירות. כשהגענו לחווה עצרנו בה לשעתיים-שלוש בהן אכלנו ארוחת צהריים לרגל הפרידה ממרטין והקבוצה. הארוחה הייתה ממש נחמדה וכולם התרגשו - בעיקר מרטין שבשבילו זו הייתה הקרטרה האחרונה. אפילו היו לו דמעות בעיניים והוא התנצל מראש לפני שנשא דברי פרידה כי ידע שיתרגש. לאחר הארוחה, נפרדנו מכל מי שהחליט להישאר בחווה והמשכנו לברילוצ'ה - נופר, יובל, אריאל ואני. בסביבות השעה 22:00 הגענו לברילוצ'ה ומרטין הוריד אותנו במלון שהזמין לנו לילה לפני כדי שלא ניתקע ללא מקום לינה. ארבעתנו נפרדנו ממרטין, היה עצוב מאוד.

תמונת מחזור - "הקרטרה האחרונה של מרטין"

לסיכום הקרטרה - מדובר בחוויה שהיא חובה לכל מטייל ישראלי שמטייל בדרום צ'ילה ובפטגוניה. קיימים מספר דרכים לעשות אותה - ואן מאורגן כמו שאנחנו עשינו, שהיה כיף למרות שרוב הזמן הייתה אווירה של טיול שנתי. אפשרות נוספת היא לעשות את הקרטרה בטרמפים - שללא ספק הייתי עושה אם הייתי מטייל רק עם עוד מישהו אחד ומגיע קצת יותר בעונה שיש הרבה טרמפים זמינים, או שניתן כאופציה אחרונה לעשות זאת ברכב שכור - מה שמצריך לעשות שיעורי בית רבים לפני ולהבין את כל הדרכים והאתרים. החוויה של הקרטרה בואן הייתה גדולה וזאת בעיקר לאור המזל הנדיר שהיה לנו שקיבלנו את מרטין בתור הנהג שלנו. לא הייתה הרגשה של נסיעה בואן אלא הייתה הרגשה חברית של לעבור יחד ממקום למקום, עם אבא שדואג לך ונותן לך את כל האינפורמציה שחשוב שתדע על כל מקום וכל דבר ועל זה כולנו אסירי תודה למרטין.


עכשיו אנחנו בברילוצ'ה שזה כבר יהיה פוסט בפני עצמו. הרעיון הכללי הוא לשהות בברילוצ'ה בין שבוע לשבוע וחצי, לנוח, להירגע ולטייל במקומות הקרובים. לאחר מכן להמשיך לפוקון שבצ'ילה ואז - מי יודע?
המצב בארץ לא כל כך טוב לפי מה ששמענו פה, מקווה שכולכם חזקים ושומרים על עצמכם.

-גיא-