אל קלפטה ואל צ'לטן, דרום ארגנטינה

אחרי שחזרנו מהטרק של הטורסים הגענו חזרה אל ההוסטל של חואן שם ראינו שרעות, נויה ונופר עזבו והמשיכו הלאה לאל קלפטה (El Calafate)- היעד הבא אליו תכננו להגיע. אני הייתי כל כך הרוג אחרי הטרק שרציתי להישאר עוד יום בפוארטו נטאלס אצל חואן כדי לנוח, אבל אמילי שכנעה אותי שניסע בבוקר למחרת כי היא רצתה להתאחד עם הבנות.

קנינו כרטיסי אוטובוס לבוקר שלמחרת והעברנו את השעות האחרונות שלנו בפוארטו נאטלס לסידורים אחרונים - כביסה, אוכל וכדומה. בלילה החלטתי לא ללכת לישון בכלל כדי שאוכל להירדם בנסיעה לאל קלפטה אז בזמן שאמילי ואריאל ישנו אני ישבתי קצת עם חואן ואחרי זה ארזתי את התיקים בנחת.

בשמונה בבוקר כבר חיכתה לנו מונית מחוץ להוסטל של חואן שלקחה אותנו לתחנת האוטובוס ממנה יצא האוטובוס לאל קלפטה. בתחנה פגשנו את אנדרו שהמשיך לטייל לבד בלי אדם - אז שוב איחדנו כוחות.

הגענו לאל קלפטה לאחר מספר שעות נסיעה ופגשנו את הבנות בתחנה המרכזית. יחד עם הבנות היה גם את יובל, מטייל ישראלי שפגשנו אצל חואן יום לפני שיצאנו לטורסים. יובל המשיך עם הבנות לאל קלפטה ובזמן שאנחנו היינו בטרק הם התחילו להתארגן על מה שתכננו שאנחנו עושים יחד - הקרטרה אוסטרל.

הקרטרה אוסטרל היא דרך על גבול ארגנטינה-צ'ילה, רובה בצד הצ'יליאני, שעוברת בין עיירות וכפרים וכמובן בין נופים ואטרקציות שונות. בדרך כלל מקובל לעשות אותה בשתי דרכים - טרמפים או רכב / ואן שמשכירים.

מי שמחליט לעשות את הקרטרה בטרמפים לוקח את הסיכון שהדבר עלול לקחת בסביבות השבועיים. לעומת זאת להשכיר רכב עלול להיות יקר ולכן החלטנו על האופציה של להשכיר ואן עם נהג דרך סוכנות נסיעות שזה יותר בטוח ומאורגן מלהשכיר רכב.

אז כמו שאמרתי, הבנות ויובל התחילו להתארגן על כל הנושא וכשהגענו הם אמרו לנו שבכדי להוציא ואן צריך מינימום 13 אנשים אז התחלנו בחיפושים אחר מטיילים נוספים ולבסוף חברנו לקבוצה נוספת שתטייל איתו ועוד זוג ישראלים שהכרנו לפני שעזבנו את ההוסטל של חואן.

עשינו צ'ק אין להוסטל חמוד מאוד שנקרא "הוסטל דל גלסיאר ליברטדור" - שזה הוסטל ברמה גבוהה מאוד, אפילו די יקר, אבל עשו לנו מחיר ממש זול כי אנחנו ישראלים - סה"כ 55 פזות ללילה וכולל הכל - אינטרנט חופשי, ארוחת בוקר, חדרים מעולים עם 2 קומות וכל מה שהיינו צריכים. הסתובבנו קצת בעיירה ואכלנו במקום עם האמפנדות הכי טעימות שאכלתי אי פעם, בעיקר אמפנדת חזיר וגבינה שהייתה מדהימה. 

בערב התאספנו כל הקבוצה שיוצאת לקרטרה בסוכנות הנסיעות של לאון, בחור מקומי שגר בעבר בארץ ומדבר עברית שוטף. לאון הוא סוכן הנסיעות המוביל בעיירה והוא הסביר לנו במשך למעלה משעתיים על כל הטיול שאנחנו הולכים לעשות ועל האטרקציות שנראה בדרך. סגרנו שנצא לקרטרה ב-07/11/2012 מאל צ'לטן, עיירה נוספת שאליה נגיע טרם הקרטרה.

המשכנו לתכנן את שלושת הימים הבאים שנותרו לנו עד הקרטרה. ביום שלמחרת (04/11), נסענו באוטובוס אמילי, נויה, נופר, רעות ואני לראות את קרחון "פריטו מורנו" (Perito Moreno) הידוע יותר בכינויו "הקרחון המתנפץ".

מדובר בקרחון מפורסם ומתוייר מאוד בארגנטינה, קרחון עצום, כ-3 שעות נסיעה מאל קלפטה. הקרחון מכונה "הקרחון המתנפץ" מאחר ובכל כמה זמן מתנפצים ממנו רסיסי קרחונים אל תוך המים - שזה אחד המראות היפים יותר שיש.

כמו כן, בתקופה הזאת עדיין קר, אז זה עניין של מזל לראות התנפצויות גדולות - לרוב בתקופה זו ההתנפצויות קטנות ומשעממות אבל לנו היה מזל כי זכינו לראות מעבר להתנפצויות קטנות גם התנפצות גדולה, אז כולנו היינו שבעי רצון.

קרחון פריטו מורנו

התנפצות של הקרחון 

עם נויה בקרחון המנתפץ

חזרנו לאל קלפטה בשעות הערב ונפגשנו שוב עם לאון כדי לסגור כרטיסים והוסטל באל צ'לטן (El Chalten) - העיירה ממנה אנחנו יוצאים לקרטרה אוסטרל. אל צ'לטן היא עיירה קטנה מאוד אך באיזור שלה יש מספר שמורות טבע רבות ומוכרות והיא ידועה בכינויה "בירת הטרקים של דרום ארגנטינה". כמו כן, הטרק המפורסם ביותר באל צ'לטן שלשמו גם הגענו הינו "הפיץ רוי".

עלינו מוקדם בבוקר על מיניבוס שלקח אותנו מאל קלפטה לאל צ'לטן - מה שאמור היה לקחת שלוש שעות התארך לארבע שעות מאחר ועברנו חוויה לא כל כך נעימה של פנצ'ר באמצע הדרך, ואמצע הדרך זה כינוי יפה לאמצע שום מקום.

אני היחידי שהייתי ער כשהיה פנצ'ר אז זכיתי לראות את הראשים של כולם קופצים ונבהלים מהרעש החזק, היה די מצחיק.  

הגענו לאל צ'לטן להוסטל שהזמנו שנקרא "רנצ'ו גרנדה", מקום נחמד שמנוהל ע"י עידו, ישראלי שגר בעיירה כבר 4 שנים ומנהל את המקום. לאחר התארגנות "קלה" של ציוד קמפינג, ארגון התיקים והמוצ'ילות וקניית אספקה מכובדת של אוכל, יצאנו לדרך אל עבר הפיץ רוי המפורסם.

היינו קבוצה די גדולה, הכי גדולה איתה טיילתי עד כה. אוהל ראשון - רעות, אריאל (שחזר אלינו) ואני. אוהל שני - נופר, אמילי ונויה. אוהל שלישי זוגי - חן ומתן ואוהל אחרון, אוהל יחיד - יובל.

הפיץ רוי הינו רכס ענק ומחודד עליו משקיפים מתצפית רחוקה. הוא מפורסם בעיקר לאור הצבעים היפים שלו והגודל שלו. גם שמורת הטבע בה הוא נמצא הינה מקום יפהפה לטייל וכוללת לגונות יפות, פסגות הרים מושלגות ונוף מדהים שלא כדאי לפספס. החלטנו שנעשה את הפיץ רוי ביומיים ונישן בקמפינג כדי שנוכל לקום בבוקר ולעשות מסלול יפה אל עבר אחת הלגונות הגדולות שבשמורה.

לפני היציאה לפיץ רוי
(מימין: אריאל, מתן, חן, אני, נויה, נופר, אמילי, יובל ורעות)

מזג האוויר היה סביר, מעונן וקר אבל עדיין עם קצת שמש שמציצה בביישנות פה ושם. לצערי ככל שהתקרבנו מזג האוויר רק הלך והחמיר. כשהגענו לאתר הקמפינג בנינו אוהלים והכנו ארוחת ערב. בשלב הזה כולנו כבר קפאנו מקור אפילו שהיינו לבושים בכל כך הרבה שכבות של בגדים.

לזכותו של הערב יאמר שהייתה אווירה מעולה, הרבה צחוקים ואוכל טוב. אחרי האוכל מיהרנו לרוץ לאוהלים ולשקי השינה כי באמת היה כל כך קפוא שכבר לא הרגשנו את האצבעות שלנו.

כשאתה בקמפינג וקר אתה לרוב מתנחם בעובדה שמתישהו יגיע השלב בו תיכנס את תוך שק השינה וכל הצרות שלך ישכחו. הפעם יכולנו רק לשכוח מזה - הלילה היה נורא! גשם חזק, קור אימים עד כדי כך שהעדפתי להתאפק מלהשתין ולעשות שריר עד הבוקר. גם היינו כל כך עצבניים כי שקי השינה ששכרנו לא חיממו אותנו בכלל אפילו שהם מיועדים לטמפרטורה של -10 מעלות. בנוסף, באוהלים ששכרנו הרוכסנים לא היו טובים ולא נסגרו טוב שזה בכלל עצבן אותנו כי ביקשנו לבדוק את זה בחנות להשכרת ציוד והמוכרת לא הסכימה ואמרה שהם תקינים. לא הייתה לנו הרבה ברירה כי קשה למצוא בזמן כל כך קצר מקומות להשכרת ציוד בעיירה הנידחת הזו וכבר היה מאוחר לחפש.

קמנו בבוקר אחרי שניסינו למשוך כמה שיותר את הזמן ולהתפנק בשקי השינה, עייפים, תשושים ובעיקר עצבניים. ישר הדלקתי סיגרייה מעצבים. אפילו אמילי שאלה אותי "גיא, איך אתה יכול לעשן סיגרייה על הבוקר?" ועניתי לה "איזה בוקר בדיוק? הבוקר שלי התחיל בשלוש לפנות בוקר!".

שתינו קפה, אכלנו עוגיות, קיפלנו אוהלים, העמסנו ציוד ויצאנו לדרך בתקווה שהיום יהיה יום יפה.

המשכנו את המסלול ומזג האוויר המשיך לאכזב אותנו ושינה לנו את התוכנית ללכת במסלול שמוביל אל לגונה גדולה ויפה בשמורה. הלכנו במסלול אחר של 6-7 שעות וחזרנו אל ההוסטל.

עם רעות בתחילת הדרך

הרי הגרניט המפורסמים שבקושי יכולנו לראות

גם אני שאלתי למה?

אמנם הטרק לא היה כל כך מוצלח ומשביע כי המקום לפי מה שמספרים נראה הרבה יותר יפה כשיש ראות טובה, אבל בכל זאת נהנתי עם החבר'ה וגם כל הסיטואציה שכולם קופאים מקור הזכירה לי את התרח"ט שהיה לי בצבא - עוד חוויה קשה, רק ששם תקעו אותי אחראי על פינוי הפצועים, מזל שכאן פצועים לא עלינו!

חזרנו כאמור להוסטל, אכלנו ארוחת ערב במסעדה שבהוסטל ואנחנו מוכנים ובאמת מתרגשים לקראת הקרטרה אוסטרל מחר. גם הקבוצה השנייה כאן והם ממש נחמדים אז אני צופה שיהיה טיול אדיר.

במהלך הקרטרה אני לא מאמין שאהיה זמין לכתוב, לכן רק עוד שבוע תהיה לי גישה לאינטרנט, אבל מה שבטוח יהיו הרבה סיפורים מעניינים. 

-גיא-