דניאל, אורון ואני קמנו מוקדם בבוקר, ארזנו את המוצ'ילות ויצאנו צועדים אל עבר סוכנות הטיולים "
סיאודד דל אנקנטו" בטופיזה, איתם סגרנו את הטיול למדבר המלח הגדול בעולם -
הסלאר דה אויוני (Salar De Uyuni). לא היה אחד מאיתנו שלא התרגש לצאת לסלאר כי מדובר באחד המקומות שהכי רצינו וחיכינו להגיע אליהם מתחילת הטיול. מלבד זאת, קשה לי להאמין שיש מישהו שטייל בדרום אמריקה ולא עשה את הסלאר כי מדובר באחד הטיולים היותר פופולריים ביבשת. אז מה ציפה לנו? טיול של ארבעה ימים מדהימים שכללו ביקור במקומות כל כך יפים עליהם מיד אכתוב.
הגענו כאמור דניאל, אורון ואני לסוכנות מלווים בכבודה הכבדה שלנו, שם פגשנו את גבי ורפאל - זוג ברזילאים מסאו פאולו שהצטרפו אלינו לטיול והם פשוט אדירים והיה כיף איתם מאוד. כבר על ההתחלה נדלקתי על גבי שהיא פשוט חמודה ויותר מזה - יפה, ורק בסוף הסלאר בדיעבד כשדפדפתי בתמונות שצילמתי במצלמה הבנתי שהמצב קשה כי היו תמונות שלה יותר מאשר תמונות שלי. לרוע המזל היא ורפאל יוצאים כבר שנה ולא היה סיכוי לרומן ברזילאי, אבל היו קצת פלרטוטים בפורטוגזית. הבוקר התחיל באכזבה גדולה. הגענו לסוכנות בה חיכה לנו הג'יפ איתו יצאנו לטיול. כשראינו אותו גילינו שאין חגורות בטיחות כפי שהובטח לנו יום קודם לכן כשסגרנו עסקה. כעסתי מאוד כי שאלתי אישית את סוכנת הנסיעות אם יש חגורות ונעניתי שכן. חגורות בטיחות זה עניין קריטי מאוד בטיול לסלאר כי לאורך כל ארבעת הימים של הטיול נוסעים בדרכים משובשות ולא סלולות, לעיתים צרות, ובעבר היו מקרים רבים של תאונות דרכים שלאו דווקא באשמת הנהג אלא עלולות להיווצר גם שלא באשמתו. הבנו שחגורות בטיחות בטיול כבר לא יהיו, אך מה שיותר עצבן אותנו היה העובדה שנאמר לנו שכן יהיו ולכן הסכמנו לצאת בתנאי שיעשו לנו הנחה במחיר כפיצוי. אכן הוחזרו לנו 50 בוליביאן לכל אחד, שאם נודה באמת בשבילנו זה לא הרבה כלל, אך עבור הבוליביאנים זה הרבה וכן היה חשוב לנו לעשות להם פרנציפ. אחרי שהגענו להסדר, היינו מוכנים לצאת לדרך.
 |
יוצאים לדרך! מימין לשמאל: רפאל, אורון, דניאל, גבי ואני |
היום הראשון, יום ג' ה-08/01/2013
פגשנו תחילה את דון קלמנטה וסניורה מאורה - הנהג שלנו והטבחית שליוותה אותנו לאורך הטיול ודאגה לנו לאוכל. אחרי היכרות קצרה עלינו לג'יפ ויצאנו לדרך תוך כדי שאנחנו נפרדים מטופיזה לשלום. עם צאתנו לדרך, החליפה את הכביש הסלול דרך עפר. לאורך כל היום נסענו ובכל כמה שעות עשינו עצירה כשהגענו לאתר כלשהו. העצירה הראשונה הייתה בקניון מדהים שנקרא "
סילאר" (Sillar). מדובר בקניון גדול אשר מוקף בסלעים שיוצרים מראה יפהפה ונוף הררי משגע. כל האיזור מוקף בצמחי קקטוס ענקיים איתם כמובן גם דאגנו להצטלם.
 |
הסילאר |
כשהמשכנו בנסיעה, לא הפסקנו להתפעל מכמות הלמות המשוטטות להן. הן כל כך חמודות ויותר מזה, בבוליביה הן נחשבות יותר חמודות כשהן על הצלחת. עדיין לא יצא לי לטעום בשר למה אבל אומרים שהוא מעולה, בטח בהמשך. בצהריים עשינו הפסקת אוכל בשדה ענק מלא למות. סניורה מאורה הטבחית שיחקה אותה עם האוכל לאורך כל הטיול - שניצלים, פסטה, סלט ופירות היו הארוחה הראשונה שלנו בטיול - מה שהעלה את הציפיות להמשך.
 |
תחת של למה |
 |
מצעד הלמות |
לאחר שסיימנו את הפסקת הצהריים, המשכנו בנסיעה עד שהגענו ל
סיאודד דל אנקנטו (Ciudad Del Encanto), "עיר סלעים" שנוצרה על ידי הגשם והיא גם כן מראה מרהיב בפני עצמה.
 |
סיאודד דל אנקנטו
|
 |
"המלאך" |
אחרי סיור של שעה בה, חזרנו לג'יפ והמשכנו בנסיעה אל עבר מקום הלינה הראשון שלנו - כפר ללא שם. בכלל, כל המקומות בהם ישנו בטיול הם כפרים נידחים ללא שם, כפרים מבודדים, עניים וללא שם. בתים פשוטים, אנשים פשוטים. כשהגענו חטפנו את ההלם הראשוני. חשמל - יש בקושי, מים חמים למקלחת - יכולנו רק לחלום על זה, צ'ולות - בכל מקום. הדבר שהיה לדעתי הכי קשה היו קשיי הנשימה שהיו לנו. לאור העובדה שכל האיזור גבוה, ובכלל בוליביה כולה מאוד גבוהה, התחלנו להרגיש שקצת יותר קשה לנשום וזה בא לידי ביטוי בכך שהתעייפנו מהר מאוד ממאמצים קלילים ואחרי הליכות. למען האמת כבר בטופיזה התחלנו להרגיש קצת את קשיי הנשימה אך לאט לאט מסתגלים. ידענו שהכי חכם זה לעלות בהדרגה ממקום למקום, היות ובהמשך ידענו שנגיע לערים גבוהות יותר בבוליביה כמו לה פז, לכן חשוב ומומלץ לעצור לפני לכמה ימים כדי להתרגל לגובה. אחרי ארוחת הערב, הלכנו לישון, פשוט כי לא היה משהו אחר לעשות.
 |
צ'ולה עושה כביסה |
היום השני, יום ד' ה-09/01/2013
השכמה בשעה 05:30 בבוקר. אף אחד לא באמת רצה לקום אבל מתוך נקודת הנחה שכל מקום אחר אליו יקחו אותנו יהיה יותר טוב - קמנו. ארוחת בוקר מהירה ויצאנו לדרך, כמובן אחרי שעזרנו לדון קלמנטה להעמיס את המוצ'ילות והתיקים על הגג של הג'יפ. העצירה הראשונה שלנו ביום השני הייתה ב
כפר הרפאים (Pueblo De Fantasmas), מקום שהוא שרידים של כפר שהיה שם בעבר. לא באמת משהו שעניין אותי ולכן הרשיתי לעצמי להישאר ולנמנם קצת בג'יפ.
המשך היום כבר היה הרבה יותר מעניין כי ביקרנו בשתי לגונות יפהפיות. הראשונה הייתה
לגונה סלסטה (Laguna Celeste) שכשמה היא לגונה בצבע תכלת. לגונה יפה מאוד שנוף ההרים שסובב אותה רק מוסיף ליופיה. האטרקציה המרכזית שהלהיבה אותנו בה הייתה להקת הפלמינגו שחיה בה. לא דבר קל לצילום כלל כי בכל פעם שמתקרבים הפלמינגו עפים לצד השני של הלגונה.
 |
לגונה סלסטה |
המשכנו בנסיעה אל עבר הלגונה השנייה וכשהגענו לא היו מילים בפי. ה
לגונה האדומה (Laguna Colorada), היא ללא ספק הלגונה הכי מיוחדת במינה שיצא לי לראות בטיול הזה. מדובר באחת מתופעות הטבע הכי יפות שיש, יותר מכך - היא הייתה מועמדת לפני כמה שנים לאחד משבעת פלאי עולם ולא נבחרה. מזג האוויר היה קצת מעונן וביאס, אבל עדיין היה זה מראה מיוחד במינו כמותו טרם ראיתי.
 |
לגונה קולורדה |
זמן נסיעה לא ארוך לאחר מכן הגענו לפארק גייזרים ששוכן לא רחוק מהלגונה. בשלב זה מזג האוויר הדרדר ולכן הגייזרים רעננו אותנו בגלי החום שהפיצו.
לאחר עצירה קצרה לכמה תמונות, המשכנו אל עבר מקום הלינה בו העברנו את הלילה השני. גם כאן היה מדובר בכפר דל ופשוט אך האורחן בו ישנו בהחלט היה מתקדם יותר מקודמו. אפילו היו אנשים מקבוצות אחרות שיצאו לטיול ויותר מזה - מקלחת חמה בתשלום. 10 בוליביאן, חמישה שקלים, לא מגיע לי?
היום השלישי, יום ה' ה-10/01/2013
קמנו בבוקר ונדהמנו לגלות שבלילה ירד שלג כבד שכיסה הכל בלבן. השלג קצת שיבש לנו את התוכניות לראות את הזריחה בלגונה האדומה שהתכסתה בשלג ונהייתה יותר לבנה מאדומה ועל כן נאלצנו להסתפק במה שראינו ביום הקודם. המשך היום בהחלט פיצה על כך. עצירה ראשונה שעשינו הייתה בפארק סלעים שהיה מושלג ואת רובו ניצלנו לתמונות בשלג בעיקר, ואם לא זה, אז למלחמת שלג.
 |
מסתתרים מהקור |
 |
רפאל וגבי |
בהמשך כשכבר התרחקנו מהאיזורים המושלגים, עשינו עצירה ב
לגונה הונדה (Laguna Honda), לגונה מדהימה מהסיבה שההשתקפות בה נהדרת ויצאנו עם תמונות מוצלחות מאוד במים. מה גם שהיו בה הרבה פלמינגו וגם פה המרדף אחריהם היה כמעט ובלתי אפשרי אבל מה שכן בעצירה שלאחר מכן הגענו ללגונה נוספת בה ניתן היה לצלם את הפלמינגו מקרוב מאוד אז כולנו שמחנו. את הפסקת הצהריים עשינו בלגונה השחורה שזו גם לגונה יפה אשר שורצת ברווזנים מכוערים ומוקפת בסלעי ענק סביבה.
 |
עם דניאל בלגונה הונדה |
בשעות הערב הגענו לאתר הלינה השלישי והאחרון בטיול שלשם שינוי היה שיפור משמעותי בתנאים היות והיה מדובר במלון מלח שכולו בנוי ממלח - קירות, מיטות, שולחנות, כיסאות וכד'. יש לציין שזה היה נחמד יותר, נוח יותר ומלוח יותר. הלכנו לישון נרגשים במיוחד לקראת היום שלמחרת היות ומדבר היה ביום הגדול בו נגיע ונראה את הסלאר עצמו - מדבר המלח הגדול בעולם.
היום הרביעי והאחרון, יום ו' ה-11/01/2013
השכמה בשעה 04:30 בבוקר, איום ונורא אך המטרה מקדשת אמצעים. המטרה - לראות את הזריחה בסלאר. היה שווה? תכף נגלה. אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לדרכנו. מאחר וכבר היינו בפאתי מדבר המלח, הנסיעה הייתה קצרה, כ-20 דקות עד שדון קלמנטה החנה את הרכב וכולנו חיכינו למראה המלבב, זריחה בסלאר. כל מה שיש לי לומר זה
וואו אחד גדול. פשוט מדהים.
זריחה ושקיעה זה דבר בנלי, זה קורה כל יום מתחת לאף שלנו ולא תמיד אנחנו יודעים להעריך אותן, אבל ברגע שאנחנו מצליחים לתפוס אותן במקומות הכל כך מיוחדים האלה בעולם, אנחנו לומדים להעריך אותן ולתת להן את הכבוד המגיע להן. השמש עלתה וצבעה את השמיים בכתום, ולא רק את השמיים אלא גם את האדמה היות וחנינו בתוך מים וכך נוצרה השתקפות אדירה של הכל סביבנו.
ככל שעלתה השמש יכולנו להבין שאנחנו נמצאים בתוך מרחב ענק שלא ניתן לראות את האופק מלפנינו ומאחורינו כלל. כשהשמש עלתה והאירה הכל אז כבר יכולנו להרגיש זאת - אנחנו בסלאר דה אויוני. הכל סביב לבן, אין סוף ואין התחלה, רק לבן. התחלנו בנסיעה אל עבר מדבר המלח. הנסיעה הכי יפה שהייתה לי בחיים. כל מראה ההשתקפות של השמיים במים גרם לי להרגיש כאילו הגעתי לגן עדן, בתקווה שכן עדן באמת כך נראה. מידי פעם עצרנו פה ושם כדי לעשות תמונות מהממות ולהנציח את הרגעים היפים האלה בזכרוננו ובזכרון כרטיס המצלמה.
 |
אני וגע-בי |
 |
סלאר דה אויוני |
ככל שהתקדמנו אל לב המדבר המים הפכו מלח ואז הגענו לנקודה בה יש דגלים של מלא מדינות. אל תדאגו, יש גם את דגל ישראל. זו גם הנקודה בה עוצרים ועושים "פוטוס לוקוס", תמונות מדליקות. היות ומדבר המלח לבן כולו ניתן לעשות תמונות מדליקות ביותר תוך כדי שימוש בחפצים ובבני אדם ממרחקים שונים. כל מי שמטייל בסלאר עושה את זה וכך גם אנחנו. אז זהו, שמדובר בעבודה קשה יותר ממה שחשבנו. אנחנו עוד השקענו, הלכנו לשוק בטופיזה וקנינו צעצועים של בעלי חיים ושל דרדסים כדי לעשות אחלה פוטוס לוקוס אבל זה לא ממש הצליח לנו כי למצלמות הכל כך משוכללות של ימינו קשה להתפקס גם על האובייקט הקרוב וגם על הרחוק ולכן מהר מאוד נהיינו מתוסכלים, בעיקר דניאל שהיא במקצועה צלמת. יחד עם זאת הצלחנו להוציא את המיטב ויצאו לנו כמה תמונות מגניבות ביותר.
 |
נינג'ה |
 |
דרדס בסלאר
|
 |
"Don't pie here" |
כשסיימנו את פרוייקט הפוטוס לוקוס, התקדמנו אל עבר היציאה מהסלאר עד שהגענו לפאתי העיירה אויוני, שם הלכנו למקום שנקרא "
בית קברות לרכבות" - אוסף של רכבות ישנות שנמצאות לא רחוק מהסלאר והצטברו עם השנים עד שנוצר אתר ענק עם מלא קרונות ישנים וחלקי רכבות.
כשסיימנו את הביקור בבית הקברות לרכבות, נסענו לנקודת הסיום האחרונה בהחלט - העיירה אויוני. דון קלמנטה וסניורה מאורה הורידו אותנו בתחנת האוטובוס, שם נפרדנו מהם בעצב רב וחתמנו טיול מדהים של ארבעה ימים במדינה כל כך מסריחה, שטוב שיש כמותו כדי לברוח מהמציאות בה.
 |
תמונת פרידה - גבי, אני, דניאל, סניורה מאורה, רפאל, אורון ודון קלמנטה |
לסיכום, הטיול לסלאר היה טיול שווה ואחד מהטובים שחוויתי בטיול. הטיול היה מגוון וחובה על כך מי שמגיע לבוליביה לעשות אותו. טיול לסלאר ניתן לעשות בין יום אחד לבין חמישה ימים. טרם יצאנו לטיול היו לנו שתי התלבטויות גדולות - הראשונה הייתה האם להתחיל את הסלאר מטופיזה או מאויוני. אני רציתי להתחיל את הסלאר מאויוני כי מדובר בעיירה גדולה יותר מטופיזה עם יותר סוכנויות, כך שהאמנתי שנוכל למצוא דיל טוב יותר. בנוסף, רוב חבריי התחילו מאויוני והמליצו לי לעשות ככה אז היה לי נורא ברור שזה מה שאני אעשה עד שעשיתי חושבים יחד עם דניאל ואורון והחלטנו להתחיל את הסלאר מטופיזה. להתחיל את הסלאר מטופיזה היה
פנטסטי מכל כך הרבה סיבות, אך העיקרית היא שאנחנו ראינו את הסלאר עצמו ביום האחרון והיה לנו למה לצפות בכל הימים בעוד שמי שמתחיל מאויוני רואה אותו ביום הראשון ואז הכל כבר פחות מעניין. ההתלבטות השנייה שהייתה לנו הייתה מספר הימים של הטיול. כמעט כל מי ששאלנו מהחברים שלנו על מספר הימים המומלץ לטיול טען שארבעה ימים זה יותר מידי וממצה למי שמתחיל מאויוני. מטופיזה ההרגשה שלנו הייתה שונה - כל יום ראינו משהו חדש ושונה וארבעה ימים היו בהחלט זמן טוב לטיול הזה - לא הרגשנו שמיצינו ובהחלט נהננו מאוד. מבחינת האווירה - היה מצוין. קודם כל מבחינת הקבוצה שהיינו, דניאל ואורון הם אחלה חבר'ה ואני מסתדר איתם מעולה. נהננו מאוד יחד ושמחתי לחלוק איתם את הרגעים היפים בסלאר. גם גבי ורפאל היו אדירים - הייתה בין כולנו דינמיקה מעולה והרבה רגעים מצחיקים בפורטוגזית. דון קלמנטה הנהג היה זהיר בדרכים וכן מילא את מקום המדריך היטב. גם סניורה מאורה הבשלנית שיחקה אותה ובישלה לנו אחלה של אוכל וסיפקה הפתעות שונות למיניהן בדרך. לא היינו רעבים לרגע אחד, ואם כן, תמיד היו עוגיות האוריאו שסניורה מאורה פינקה אותנו בהן.
כשהגענו לאויוני, נפרדנו מגבי ורפאל שעלו על אוטובוס ללה פז ואילו אנחנו קנינו כרטיסי אוטובוס לפוטוסי - היעד הבא שלנו. כך, עייפים אך מרוצים, עזבנו מאחורינו עוד פרק מדהים בטיול - הסלאר.
-גיא-
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה