קאבו פריו ובוזיוס

יצאנו בצהרי יום שישי ה-13/12 נועה, רעות ואני לכיוון התחנה המרכזית בריו דה זניירו, זאת כמובן לאחר שעשינו צ׳ק אאוט מהוסטל ריו ריץ.  היו לנו כמה ימים להעביר עד הנסיעה למורו והתכנון היה לישון שלושה לילות בקאבו פריו, עיירת חוף דרומית לריו ולטייל באיזור, וגם להיפגש עם חן ומתן שנסעו לבוזיוס, עיירה סמוכה לשלנו. אני החלטתי להיות חכם ולהשאיר את המוצ׳ילה בריו ריץ כי לא הייתה סיבה אמיתית להיסחב איתה עד קאבו פריו ובלאו הכי אנחנו חוזרים לעוד שני לילות בריו לפני הטיסה לפורטו סגורו. עלינו על אוטובוס לקאבו פריו שנמצאת דרומית לריו כפי שכבר ציינתי, קצת פחות משלוש שעות נסיעה. הגענו לקאבו פריו אחר הצהריים. למען האמת קאבו פריו לא ענתה על הציפיות שלנו והייתה די משעממת. במבט לאחור הייתי מוותר על השהות בה. הדבר הכי טוב שהיה בה בדיעבד הוא חוף הים שהוא באמת היה נחמד. 

הגענו ועשינו צ׳ק אין להוסטל שנקרא ״קאבו פריו סנטר״, מקורי יש לציין. אחרי התמקמות זריזה בהוסטל יצאנו לקנות מצרכים לארוחת הערב. נועה התרברבה בכישורי הכנת השקשוקה שלה ולא יכולנו לסרב לה, כאילו שרעות ואני יודעים להכין משהו אחר. חזרנו להוסטל והתחלנו להכין לעצמנו ארוחת ערב. נועה לקחה פיקוד על השקשוקה וכבר בשלב שבירת הביצים הרחנו משהו חשוד. לביצים היה ריח זוועה. בכל מקרה זרמנו עם זה וכשהשקשוקה הוגשה על השולחן לא הייתה ברירה אלא לטעום ממנה. לצערי אחרי זה גם נאלצנו לירוק אותה כי היא הייתה פשוט דוחה וכנראה שהביצים באמת היו מקולקלות. ניחמנו את נועה קלות ואמרנו לה שעוד יהיו לה הזדמנויות להכין לנו את מנת הדגל שלה. אם להיות כנה, אין לי שום כוונה לאכול את השקשוקות שלה יותר אחרי החוויה הטראומטית הזו. הלכנו לישון וקמנו לבוקר חדש בקאבו פריו. השאלה מה לעשות הייתה מיותרת - ישר בגד ים על הגוף, קרם הגנה ויאללה לים. השמועה לא שיקרה וחוף קאבו פריו באמת יפהפה- החול בצבע לבן, מים צלולים בצבע כחול יפה, התמונות ידברו בעד עצמן.

חוף קאבו פריו

אחר הצהריים חזרנו להוסטל אחרי שהסתובבנו קצת בעיר ונוכחנו לדעת שאין הרבה מה לעשות בה. בערב יצאנו למסיבה עם בחור מקומי בשם גבריאל, יהודי בן 20 שבעבר גר בארץ. את גבריאל פגשנו כשהיינו בהר קורקובדו בריו, וכשהוא שמע על התוכניות שלנו להגיע לקאבו פריו הוא ישר הציע לקחת אותנו לבלות ולהסתובב קצת בעיר. כאמור בלילה יצאנו למסיבה או כמו שהוא כינה את זה ״מסיבה של עשירים״ בבית פרטי של מישהו. המסיבה במילה אחת הייתה מזעזעת! עמדנו שם רעות, נועה ואני בשוק לא יודעים מה לעשות עם עצמנו ומתים לעוף משם. הבעיה הייתה שלא היה לנו נעים!
וואללה, גבריאל בא אלינו להוסטל, אסף אותנו, הביא אותנו עד למסיבה ונלך לו בפרצוף? הייתם מצפים שמסיבה בברזיל תהיה משהו-משהו אבל בפועל הכל היה בה רקוב החל מהשתייה, המוסיקה שהחרישה את האוזניים (סוג של מוזיקה ברזילאית שמכונה פאנקי ברזילאי, משהו רע) ועוד. הדבר היחיד שכן היה מצחיק במסיבה היה תקרית הריקודים המביכה של נועה ורעות. נועה ורעות הלכו לשירותים ואני חיכיתי להן בחוץ. בכניסה לשירותים הן פגשו ברזילאית שבאופן מפתיע דיברה אנגלית והתחילה להתעניין מאיפה הן וכו׳ וכו׳... הברזילאית החליטה שהיא רוצה לגרום להן לרקוד אז היא התחילה ללמד אותן תנועות, איך לומר במילה יפה, תנועות זולות. הסיטואציה שנוצרה היא שנועה, רעות והברזילאית עומדות יחד כשהברזילאית רוקדת והן עומדות ולא יודעות איפה לקבור את עצמן. אני עומד בצד, נשען על הקיר ונקרע מצחוק. זה נמשך כמה דקות מביכות ביותר עד שהברזילאית הלכה לשנייה לשירותים ונועה סימנה לנו שזה הזמן לברוח אז באמת ברחנו משם מהר ככל האפשר וחזרנו להוסטל. קבענו עם גבריאל שבבוקר הוא יפגוש אותנו ויעשה לנו סיור מודרך בעיר ויראה לנו את כל המקומות השווים.

בבוקר אכן נפגשנו וגם חן ומתן הצטרפו אלינו אחרי שהגיעו מבוזיוס לקאבו פריו. לאחר שנפגשנו כולנו והיינו מוכנים לטיול - יצאנו לדרך. היעד הראשון באופן נורא מפתיע היה חוף הים בו רעות, נועה ואני שרצנו יום קודם לכן. הגענו לחוף ופתחנו את היום עם אסאי בנוהל הרגיל. דרך אגב, סתם בשביל הפרוטוקול, מהיום הראשון שטעמתי אסאי בפלוריאנופוליס, לא היה יום עד יומי האחרון בברזיל שלא אכלתי אסאי. לא עבר זמן רב עד שחן גילתה שנגנב לה הארנק בו היה לה את כרטיס האשראי שלה. במזל לא היה לה שם כמעט כסף אבל היינו צריכים למצוא דרך ליצור קשר עם אמא שלה כדי שתבטל לה את האשראי מול ישראכארט. לקחתי את חן ומתן להוסטל שלנו כי היה בו אינטרנט וגבריאל, נועה ורעות נשארו לחכות לנו. כשחזרנו חן, מתן ואני לחוף לא הצלחנו למצוא אותם והם המשיכו בלעדינו כי באמת התעכבנו הרבה זמן. לא התבאסתי או משהו כזה כי עם חן ומתן כיף תמיד בכל מצב אז סתם זרמנו על עוד יום שגרתי בים. בערב נפרדתי מחן ומתן שחזרו לבוזיוס וחזרתי להוסטל שם חיכו לי רעות ונועה. הלכנו לישון ובבוקר קמנו ועשינו צ׳ק אאוט מההוסטל. התכנון לאותו היום היה ליסוע לפגוש את חן ומתן בבוזיוס, להעביר איתם חצי-יום ומשם לחזור באוטובוס לריו. הגענו לתחנה המרכזית בקאבו פריו מוכנים לקראת הנסיעה לבוזיוס עד שפתאום קלטתי שרעות בלי המוצ׳ילה שלה. מה שהסתבר הוא שהיא לא הבינה שאנחנו עוזבים את קאבו פריו ולא חוזרים יותר. היא הייתה מנותקת מהמציאות לגמרי ואני לא הצלחתי להבין אותה. עבר עליה באותם ימים לחץ נפשי גדול בגלל המשך הטיול שלה לבוליביה לבד אבל עדיין לא הצלחתי להבין איך אפשר להיות כל כך מנותק ממה שקורה מסביב. רעות חזרה להוסטל לקחת את המוצ׳ילה ואני ונועה נשארנו לחכות לה בתחנה המרכזית. הייתי עצבני וחסר סבלנות בגלל רעות, בדיעבד כנראה שיותר מידי אבל היה לי מאוד קשה עם העובדה שהיא מסתגרת בתוך עצמה ומדוכאת כל היום ולא משתפת אותי. אני אוהב את רעות והיה לי איתה כיף אבל בשלב זה שנינו הסכמנו שיהיה טוב יותר אם נתפצל וכל אחד ימשיך בדרכו, באווירה טובה. 

הגענו לבוזיוס באיחור של שעתיים מהשעה שקבענו עם מתן מה שיצר הרגשה לא נעימה כלל כי הוא חיכה לנו בתחנת אוטובוס שעתיים! כשסוף סוף הגענו לבוזיוס הצלחנו במקרה למצוא את מתן שהתייאש מלחכות והלך. במזל פגשנו אותו בדרך. כשנפגשנו הוא לקח אותנו לדירה שהוא וחן השכירו ומשם התארגנו כולם לים. החלטנו שנלך לחוף שנקרא ״חוף פרננדז״ שזה אחד החופים היפים ביותר שיש בבוזיוס. מהמעט שראיתי מבוזיוס התרשמתי מאוד לטובה. אחלה של מקום לנופש שמוקף בחופים יפים ומגוונים. בהחלט כמו שאומרים עליו - מקום נופש לעשירים שזאת ניתן לראות בעיקר לפי חנויות המותגים שברחובות וכן לפי המכוניות השוות. מה שכן, בבוזיוס היה חם בצורה בלתי נורמלית עד כדי כך שהלכנו בלי חולצות כי אי אפשר היה ללכת איתן. הגענו לחוף המדובר לאחר הליכה של חצי שעה. בהחלט הליכה ארוכה בשביל חוף אבל היה שווה כי גם בדרך יכולנו להנות מהחופים שעברנו וגם כי החוף אליו הלכנו היה נחמד. החופים בבוזיוס מתאפיינים בכך שהם קטנים אבל יחד עם זאת יפים ומרשימים ולא סתם הברזילאים מכנים את בוזיוס "הוואי". בחוף בתכל'ס לא עושים כלום חוץ מלטבול במים ולהתענג על שייקים טבעיים - דבר שלדעתי לברזיל אין מתחרים בהם, שייקים אדירים!

חוף פרננדז בבוזיוס

מנמנם לי בחוף...

חן ומתן

כמה שעות בחוף הספיקו לנו וחזרנו לדירה של חן ומתן, אספנו את התיקים והלכנו יחד איתם אל תחנת האוטובוס. בתחנה נפרדו דרכנו כי חן ומתן נשארו בבוזיוס לעוד כמה ימים ואנחנו היינו צריכים לחזור חזרה לריו. הפרידה מחן ומתן הייתה לי קשה כי הם היו זוג שכל כך נהניתי לטייל איתם. הכרתי אותם בפעם הראשונה בפיץ רוי ומאז כמעט את שאר ארגנטינה ואת הקרטרה אוסטרל העברנו יחד. יש אנשים שפוגשים בטיול שבתכל'ס לא יותר מידי קשה להיפרד מהם אבל במקרה הזה, עם חן ומתן לא היה לי רגע אחד של שעמום, ואם כן היה, תמיד הייתה אווירה כיפית. אבל שוב, בטיול כמו זה לעיתים מחליפים אנשים כמו גרביים עם כמה שזה נשמע רע. אין לי ספק שכשאחזור לארץ אשמור על קשר עם חן ומתן.

-גיא-